תל אביב, אני מגיע להזיע

יונתן רוזנבלט, 27, סטודנט לסטטיסיסטיקה באוניברסיטת ת"א, כבר לא זוכר מה זה לעמוד בפקק במרכז העיר. "שנתיים החזקתי אוטו בתל אביב, וזה בהחלט הספיק לי. לפחות פעם בשבוע היו גוררים אותי, ומצאתי את עצמי מוציא בלי סוף זמן וכסף על קנסות וחניות. עשיתי את החשבון שתשעים אחוז מהדברים שאני עושה הם ברדיוס הליכה או רכיבה, ונפטרתי מהאוטו. מאז נורא רגוע, אני רוכב ליד הפקקים וממש לא צריך לחפש חנייה".

רוזנבלט אינו היחיד. על פי סקר שערכה העירייה, ישנם כ-6,000 תל אביבים שבכל בוקר לוקחים את האופניים ונוסעים לעבודה ומבחינת העירייה - היד עוד נטויה. "אנו בפירוש רואים באופניים תחליף לאוטו", אומר ד"ר משה טיומקין, חבר מועצת עיר, ראש רשות התחבורה, התנועה והחנייה ויו"ר ועדת ההיגוי של אופניים. "השאיפה היא להכפיל את כמות התל אביבים שנוסעים לעבודה על אופניים, ולהגיע לכך שעשירית מתושבי העיר העובדים בה, כ-12 אלף איש, ירכבו באופניים למקום עבודתם. אם נצליח, זה יהיה אדיר".

יותם אביזוהר, רכז עמותת "ישראל בשביל אופניים", הפועלת לקידום שבילי אופניים בעיר ופיתוח תרבות הרכיבה, נשמע אופטימי. "יש בתל אביב המון אנשים מודעים, כאלה שנוסעים באוטו לעבודה ובסוף היום רוכבים באופניים או עושים הליכות בפארק. אך משום מה הם עדיין לא עשו את הסוויץ', כדי להבין שאת הפעילות הגופנית היו יכולים לעשות בדרך לעבודה וממנה, וכך לחסוך זמן וכסף. הפוטנציאל פה הוא אדיר, בגלל האפשרות לשינוי התפיסתי".

תל אביב היא עיר נוחה ביותר לפיתוח תרבות אופניים. היא שטוחה, האקלים בה נוח רוב ימות השנה (ועוד נגיע לסוגיית הלחות בקיץ...) והמרחקים בה קצרים. רוב מקומות הבילוי והעבודה של התל אביבים נמצאים בגבולות של 5 ק"מ מביתם, מרחק הנחשב אידיאלי לרכיבה. "אין שום סיבה שלא לרכב באופניים כדרך חיים. זה טוב לבריאות, טוב לנשמה, טוב לסביבה וטוב מאד לכיס", מסכם ד"ר טיומקין.

הביטוי הפיזי הבולט ביותר למהפכת האופניים היא רשת השבילים, הגדלה מדי שנה. טיומקין אמנם מתגאה בכך שתל אביב היא "העיר המובילה בארץ בתחום קידום האופניים", אך מי שעומד מאחורי המגמה הזו הם דווקא התארגנויות ספונטניות של תושבים שיזמו את הקמת רשת השבילים לפני למעלה מעשור. כיום ישנה רשת שבילי אופניים באורך כולל של 67 ק"מ (מתוך 100 ק"מ המתוכננים לרגל יום ההולדת המאה של ת"א בשנת 2009), הפרושה בעיקר בצפון ובמרכז העיר. השנה הושם דגש על חיבור הרשת לדרום ומזרח העיר וכעת, מדווח טיומקין, עובדים על שבילים בכביש הטייסים, ברחוב בני אפריים וברחוב משה דיין.

לרכיבה על אופניים כדרך חיים ישנן גם מטרות חברתיות מוצהרות. "רכיבה והליכה למטרת התניידות בעיר, מה שמכונה בעגה המקצועית "תנועה פעילה", מאפשרת לכולם, לא רק לאנשי הייטק, אלא גם לצעירים וחסרי מכוניות, יכולת תנועה זולה, מהירה ונוחה", מסביר ד"ר דניאל מישורי, המלמד אתיקה סביבתית בב"יס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת ת"א. "כיום הסדרי תחבורה אינם שיוויוניים, רוב האמצעים מוקדשים לתחבורת מכוניות, וכך נוצרת אפלייה של צעירים מתחת לגיל הרשיון, קשישים וציבור שלא יכול לממן אחזקת רכב. הסבסוד של התחבורה הציבורית ירד לאורך השנים, התדירות הצטמצמה, וכך מגיעים למצב כזה שהיום יש אי צדק סביבתי-חברתי בנושא תחבורה".

מישורי מצביע על יתרון נוסף, והוא הרחוב. "הולכי רגל ורוכבי אופניים מחיים ערים – עיר היא משהו שדורש נוכחות מסיבית של אנשים ברחוב. כביש עמוס ללא אנשים במדרכות נחשב רחוב ריק, כשהבודדים שההולכים בו חשופים יותר לאלימות ולפשיעה. כביש עמוס בכלי רכב לא אומר שאישה שהולכת על המדרכה בטוחה לידו, להבדיל ממדרכות עמוסות. תכנון עירוני חדש מתבסס כיום על נוכחות אנשים במרחב הציבורי. בלעדיהם אין עיר, יש רק בניינים".

הכל טוב ויפה, אך נשארה בעיה אחת לפתור והיא בעיית הלחות. לפני כשנתיים יצאה תקנה עירונית, המחייבת את בנייני המשרדים החדשים להתקין מקלחות, במטרה לאפשר לעובדים לרכב לעבודה באופניים ולהתחיל את היום נקיים ורעננים. אך תקנות לחוד ומעשים לחוד. "התקנה לא מיושמת", מודה טיומקין בחצי פה, ומציע לנו לפנות אל מחלקת ההנדסה. משם נמסר כי "לא מדובר בחיוב בתב"ע (תכנית בניין עיר) אלא בהסכמה של היזם להנחיות הוועדה המקומית להקמת מקלחות במגדלי עסקים". כך או כך, בינתיים ממשיכים לבנות בנייני משרדים במרץ ללא המקלחות הנחוצות.

אז איך בכל זאת שורדים התל אביבים את הקיץ? רוזנבלט סבור שזה הכל עניין של שינוי בתפיסה. "רכיבה על אופניים לעבודה עדיין לא נתפסת כדבר מספיק מגניב, הבעיות הטכניות יהיו נורא קלות לפתרון, ברגע שלהגיע לעבודה באופניים יהיה מגניב כמו להגיע בג'יפ". עד אז, הוא ממליץ פשוט להצטייד בבגדים להחלפה ובמגבת. אביזוהר מציין כי "רק להגיע לאוטו ולצאת ממנו – כבר מזיעים ממילא. דווקא כשאני רוכב הזיעה מתנדפת, בגדי הרכיבה מעודדים התנדפות".

אם תשאלו את ברק מג'ר, שפתח לאחרונה את צ'יקלטה - שירות השליחויות הראשון בארץ על אופניים - זה רק עניין של זמן. "בואי נדבר בעוד עשר שנים, ותראי מהפכה. תל אביב תהיה עיר מוצפת באופניים, שקטה, נקייה ובריאה יותר. איזו עיר קלאסית זאת, אין פה עליות. העליה היחידה היא מדיזינגוף להבימה".