עזרת נשים

תשאלו גבר מה הוא עושה היום, ותזכו למקלחת צוננת של בוז וצחוק. איזו מין שאלה זו בערב שבת? הרי זה ברור: נוחתים בתחתונים על כורסת הטלוויזיה, מכוונים את השלט לשיא הווליום וצופים בקנאות בחבורת צעירים מזיעה, שרצה אחרי כדור, מנופפת בידיים ומנסה לכוון לשער. וזו תהיה הפוזה של הגבר המצוי ברחבי הגלובוס, נכון לחודש הקרוב.

האיש הישראלי מרגיש מאד IN אך גם 'גבר' וחסכן אמיתי: למרות שמאד רצה להבטיח לעצמו את חבילת השידורים, הוא המתין עד הרגע האחרון כדי שהמחירים אולי ירדו (והם באמת ירדו), או שהכל יהיה בחינם.

ואת, שכמעט אמרת לו 'לך לעזה' כי שם זה בחינם, החזקת את עצמך כי אפילו ששם זה בחינם, זה גם מסוכן, ומונדיאל זה לא שרות מילואים. ובינתיים, במקום לישון באוהל הוא יעדיף את כורסת הטלוויזיה שקנית לו ליום ההולדת בתשלומים. זו כורסא מיוחדת, שניתן לכוונה באמצעות שלט רחוק ולהסב מבט לעבר מסך פלסמה משובח שקנה הוא, גם בתשלומים, בכרטיס אשראי על חשבון גרדרובת הקיץ שלך ושל הילדים.

אגב, אל תשכחי לשים על כורסת העור היקרה סדין ישן, כדי שהוא לא ילכלך אותה עם הפיצוחים, טפטופי הבירות ואפר הסיגריות שירוצו בשרשרת, מעצבנות יתר.

לנו התקופה הזו מסתמנת כחופש הגדול.

אני למשל, כבר מזמן לא יצאתי עם חברותיי הטובות, מעבר למסיבת הפתעה זעירה ביום ההולדת. כעת כל החודש לפני וכולנו פנויות כי הם מול המסך ולא רואים אותנו, גם לא משני מטרים. קבעתי עם כולן לשבוע הראשון, לשני - קניתי ספרים חדשים בשבוע הספר המתקיים בימים אלו, ובמקביל סימנתי תכניות טובות לצפייה בערוץ 8. אבל אז נזכרתי שאם בכל חדר שבו ניצבת טלוויזיה, ישב אחד מהילדים, הרי שגמרתי עם זכות הצפייה, שעד כה חשבתי שהיא זכות יסוד.

ברור כי כל ישיבות המנהלים בחודש הזה יתואמו ויתוכננו בהתאם ללו"ז המשחקים ובכל מקרה, אוי ואבוי אם פגישה תגלוש מעבר לטווח הזמן, שבו ניתן יהיה להספיק להגיע הביתה ולהתיישב מול הטלוויזיה.

מכל מקום, אני אומרת לכן שהחופש האמיתי שלנו – הנשים – מתחיל הערב עם שריקת הפתיחה. זה אמנם יהיה הרגע שבו תאבדו את בן זוגכן לחודש ימים, אבל יש לגלות אופטימיות ומעשה. אני רק מקווה, שלא כולן כבולות למחויבויות שיש בהן הרצת מגשי פיצוחים, בירה קרה, בורקסים וריקון מאפרות מבדלי סיגריות ופחיות משקה.

עמדו על שלכן כשוער ביעדו המבוצר ונצלו את הזמן לקורסי יצירה, פגישות רכילות ואגו עם חברות ויציאה משותפת לבית קפה או סתם מנוחה.

תחשבו שהוא במילואים – אבל בבית, ואתן לא על תקן של פקידות פלוגתיות שממלאות פקודות. אתן מחוץ לתמונה ואולי דווקא אתן במילויים (!) אבל של מצברים אישיים, כי ממש לא יעניין אותם לאן ועם מי הלכתן. לכן, אם פה ושם אחרי חצות תשמעו שאגות וצרחות עידוד למסך החד כיווני והאילם – אל תזעיקו משטרה, זה הוא – שם בפינת הטלוויזיה מדבר אל המסך ומעודד את השחקנים ואיך לא? מחובר עם הנייד לחבר הטוב שלו – מחליפים חוויות בלי להתחשב במנוחת השכנים – והשכנות.

תודו שזה הרבה יותר קל השנה מהפעם הקודמת כשמשחקים התקיימו באסיה, והשעון לא ממש עקב אחרי שעות העבודה והמנוחה בישראל.
השאירו אותם לבד בתנאי אחד: שישאירו מטבח נקי.

להתראות אחרי המילואים....אני כבר הזמנתי כרטיס טיסה לברלין כדי לבדוק מקרוב את מצב התרבות שם, אחרי שהספורט השתלט על כל חלקה טובה ובכלל לוודא על מה היה כל הטרוף הזה.