תרגיל רטוב אש

שבע בערב, הכל מתחיל. באזור להב חיילי גדוד צבר מוסקים, בצומת בית קמה הקודקודים מסכמים תוכניות, בבא"ח צנחנים נתלים במרץ שלטי "תרגיל גבעתי". למה שלטים, תשאלו? שכן מפקדת התרגיל יושבת בלב בסיס האימונים של החטיבה האדומה. מדוע, בעצם? "אל תשאלי שאלות מיותרות" היא התשובה הטובה ביותר שהצלחתי להוציא מפי סגולי הכומתה הגאים.

התרחיש מורכב. הגדוד הצברי, אחרי שנחת מהמסוקים בלב שטחי האש, אמור להתקדם לאי שם. שנאמר, אל תנסו את זה בבית. עמוסי ציוד ומוטיבציה, הם יוצאים לדרך.

(מצב הנעליים: תקין ומצוחצח לפרקים)

אמנם על-פי כל התכנונים והקפ"קים מדובר בתרגיל גדודי, אך מי שיאזין היטב לקשר יחוש סכיזופרניה קלה - מלבד גדוד צבר המוכר, הקשקשת ברשת מלמדת על גדודים נוספים, שלא לומר חטיבה בדיונית שלמה כמעטפת לתרג"ד. "זה כדי שלא נרגיש לבד", מסבירים הלוחמים בשיניים נוקשות. כן, בשלב זה של הלילה כבר די קר. קר, אמרתי? אם לדייק, זה מספר דקות שאין לי תחושה בבהונות.

(מצב הנעליים: קר אך יבש)

ההליכה נמשכת, כמו גם ספירת הכוכבים הקבוצתית והקור הנורא הזה. בסביבות אחת בלילה, מצטרף להליכה באפילה חידוש מרענן. ואם יורשה לי, יותר מדי מרענן. מים. מים! עד מעל הברכיים. בטמפרטורה של כמינוס 50 מעלות (הערכה שלי), הצברים ממשיכים לטפס אל כיפת התצפית, בין צמחים שטופי טל, או אוקיינוס, או מה שזה לא יהיה.

(מצב הנעליים: הלוואי על הכנרת)

"עכשיו, אתם הולכים ישר על תרגיל רטוב", מכריז מפקד הפלחו"ד עם שחר. אך מבט זריז על מחלצותיהם הצה"ליות של חייליו מבהיר היטב שבשבילם, התרגיל הרטוב התחיל מזמן. השעה 5:00 בבוקר, כעבור חמש דקות התארגנות מתחילים שוב לנוע. בשלב זה מצטרפות שאר אצבעותיי לשביתה האיטלקית עליה הכריזו הבהונות שלי מספר שעות קודם לכן. ואני לא לבד. "זהו, אין לי אצבע!", זועק אחד הפטרוליסטים בייאוש, אך מיד עובר למישור הפרקטי - "כמה תובעים על אצבע בצבא?".

(מצב הנעליים: לא נורא כמו מצב האצבעות)

השעה 6:30, ליבת התרגיל שלשמו התכנסנו יוצאת לדרך. ירי, רימוני עשן בשלל צבעים והרבה דילוגים. עם כל פסגה שחולפת, המים במכנסיים הולכים ומתייבשים. נדמה שגם האש שמסביב תורמת למאמצי הייבוש הקדחתניים. ושוב, אל תנסו את זה בבית.
(מצב הנעליים: מיוזע)

הדגלנים ניצבים איתן ומתנפנפים בעמדותיהם, המ"פים קוראים בקשר וההתקפה ממשיכה. קצת לפני 9:00 מתברר שזמביה בידינו (אמרתי לכם שהלכנו המון), וכריזות "סוף תרגיל רטוב" נקראות בין העצים. אחרי שינוי משימה ותרגול נוסף, התרגיל נחתם בארוחת צהריים מפנקת.

(מצב הנעליים: רצוצות אך מרוצות)