יש שתי מגבלות פיזיות עיקריות שמונעות מנשים לחיות בשלווה עם עולם הגזרות הישראלי: גובה או מותן רחבה. למרות האגן הים תיכוני הידוע, נדמה שיצרני הבגדים החליטו בשנים האחרונות לצמצם אותנו בכוח. מהצד השני של המתרס מיתמרות בנות כמו ת', החברה הארית והגבוהה ביותר שלי, שתמיד נתקעת בקניית מכנסיים. גם אם הגזרה יושבת מעולה על המותן הצרה שלה, הרי שב-99.9% מהמקרים היא נאלצת לוותר על המכנסיים בגלל הרווח הבלתי רצוני שנוצר בין הגימור לקרסול.
אפשר לומר שאצל לילך קריסטל (36) נמצאים המון פתרונות לבעיה הזו (השניה. כנראה שרק מפץ גנטי יסייע בפתרון הבעיה האבולוציונית הראשונה). "כגבוהה, אני דואגת לשוק הגבוהות, שלא זוכה למענה ראוי בשוק המקומי", מציינת המעצבת, "אני בונה מראש דגמים לנשים גבוהות מהממוצע. יש קהל קבוע של לקוחות שיודעות שאצלי הן ימצאו משהו שיתאים להן. הנשים שמגיעות אליי בדרך כלל אוהבות לראות את הדברים קצת אחרת, לא הולכות עם שטנצים ומעריכות איכות. אני מאפשרת להזמין גם כל דגם בהזמנה אישית, מבלי לשחוט במחיר. אני גם מייבאת בדים מאיטליה מכיוון שרוב ספקי הבדים מביאים לכאן בדים מעונות קודמות".
העונה, ממשיכה קריסטל בחיפוש המתמיד שלה אחר נוחות. "הקונספט הכללי שלי הוא כיפיות ונשיות. אני משתמשת בבדים טבעיים ואני סולדת מפוליאסטרים למיניהם. אני אוהבת להזיע בכיף. העונה, רוב הגזרות נוחות ולא צמודות מדי והצבעוניות נעה בין גוונים פסטלים לירוק ולכחול". לצד ג'ינס רחב, כחול ויומיומי, מופיעות בקולקציה גם שמלות אלגנטיות ונשפכות, או חולצות עם שרוולי מרפקים והדפסים גדולים שחוזרים קצת לאייטיז. הרושם הכללי מהבגדים הוא נינוח, רב עונתי, לא מתלהם, נשי וקליל.
"רוב הרעיונות שלי מגיעים במקלחת", מודה קריסטל, "אני רואה בעיני רוחי משהו מוחצן ומורכב יותר מהמציאות ומפשטת אותו למשהו מוחשי יותר שמיתרגם לבגד עצמו. מקורות ההשראה שלי מגיעים מהעולם שמעבר. אני חושבת יותר בכיוון של עולם מלא אגדות ופיות, לא בהקשר הקיטשי, אלא בתחושת החלומיות הנעימה. תמיד מרגש אותי לראות מישהי שלובשת בגד שלי, אפילו מקולקציות ישנות. היצירה עצמה מרגשת אותי העברת הרעיונות מדו מימד לתלת מימד, בדים חדשים ושילובי צבעים".
גונבת מחוכים לסבתא, משאילה גטקעס מסבא
קריסטל, בוגרת שנקר, נהגה לגנוב מחוכים לסבתא שלה כשהיתה קטנה. "הייתי לובשת אותם בתור חולצות ואת הגטקעס של סבא שלי הייתי לובשת כמכנסיים. נשמתי אסתטיקה מאז ומעולם התחביב הגדול של אבא שלי היה צורפות ואמא שלי היתה מורה למלאכת יד". קריסטל סיימה את לימודיה בהצטיינות ומיד נחטפה על ידי טובהל'ה. אחרי שסיימה לעבוד עם המעצבת, עברה לקום איל פו. בשנת 2000 היא זכתה בפרס אוסקר האופנה הישראלי, זמן לא רב לאחר שהקימה את המותג O God יחד עם שרון לוי. המותג לא שרד זמן רב וקריסטל עברה לעצב תחת שמה.
"החיים לוקחים אותך למקום שבו צריך להיות. הגשמתי פנטזיה כשהפכתי לעצמאית. מהר מאוד הבנתי שאני לא מתאימה לעבודה כשכירה, לפי קווים מנחים. כעצמאית, אני חופשייה לפעול לפי מה שאני רואה לנכון, עם כל הקשיים הכרוכים בכך. צריך לדעת לקחת אחריות על טעויות, כי כעצמאית אני חווה את ההצלחות ואת הטעויות על בשרי. היום אני מייצאת לארה"ב והצעד הבא מבחינתי הוא להתחיל לייצא לאירופה".
"בכלל, יש בארץ הרבה אנשים שמבינים ויודעים אופנה. בעולם העיצוב המקומי רואים שני זרמים עיקריים", היא מציינת, "זרם מפותח, מעודכן, עכשווי ומחובר לטרנדים עולמיים. הזרם השני עדיין תקוע בבנאליות חסרות מעוף. אני מאוד מעריכה, למשל, את ריבה סמירה מאושידה ואת דינה גלס. בעולם אני מעריכה את אלברטה פרטי שיודעת מה זה אישה ואיך ליצור ברכות עדינה ואת ג'ירבו, שיוצר משחק נהדר, מתוחכם ומעניין בגזרות".
לילך קריסטל, יעבץ 26 (פינת מוהליבר), תל אביב