רוג'ר נורייגה, שכיהן בעבר כסגן שר החוץ האמריקאי למערב, טען לאחרונה בראיון ש[[ונצואלה]] הולכת לקראת דיקטטורה. בראיון לעיתון יומי בסנטו דומינגו, בירת [[הרפובליקה הדומיניקנית]], ביקש נורייגה משכנותיה של ונצואלה לעקוב אחר הנעשה במדינה. לדבריו, נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, ניטרל את הפרלמנט במדינה ומינה בממשל בעלי תפקידים משורות מפלגתו וכן שהפך את הגופים השלטוניים, כולל הצבא, לסוכנים פוליטיים. אתר אל-אוניברסל דיווח, כי נורייגה הבהיר שעל העם בונצואלה להתגבר על הבעיה בעצמם.
בחודש דצמבר הקרוב יתקיימו בחירות ב[[ונצואלה]], וצ'אווס צפוי לזכות בכהונה שניה. 14 מועמדים נרשמו להתמודדות מלבדו, ובהם אנשי תקשורת ואנשי עסקים, שמרנים ואנשי השמאל כחאד. כל שאר המועמדים ישתתפו בבחירות מקדימות, אך חלקם כבר הודיעו כי הם חוששים מזיוף התוצאות. בתגובה אמר צ'אווס כי הוא מקווה שהפעם המשתתפים לא "יעשו את התרגיל המלוכלך ויחרימו את הבחירות, כפי שביצעו בבחירות האחרונות (לפרלמנט ע.ש.)".
לאור הבלגן הפוליטי המתקרב, הודיע צ'אווס שאם לא יימצא מועמד שיתמודד מולו, הוא יפנה לעם ויבקש שימנה אותו לנשיא ל-25 השנים הבאות (עד שימלאו לו 89). במקרה אחר אמר, כי יפנה לעם ויבקש שיסכים להסיר את ההגבלה החוקתית הקובעת כי אדם יכול לשמש כנשיא במשך שתי כהונות בלבד.הגבלה שהוא עצמו יזם. עוד אמר צ'אווס, כי יהיה מוכן להתפטר לפני הבחירות, אם בית המשפט לחוקה במדינה ידרוש זאת ממנו. במקרה זה ימונה סגנו, חוזה ויסנטה, לנשיא, עד שיבחר צ'אווס מחדש. אם וכאשר.
חלק מהמפלגות החרימו את הבחירות האחרונות לפרלמנט, שהתקיימו לפני 7 חודשים, בטענה כי צ'אווס מונע בחירות חופשיות. עם זאת, ארגונים בינלאומיים שהשקיפו על הבחירות, מצאו כי הבחירות היו דמוקרטיות. בבחירות האלה זכתה מפלגתו של צ'אווס, "המפלגה למען הרפובליקה החמישית", במרבית מושבי הפרלמנט.
תקופה של רפורמות
צ'אווס עלה לשלטון ב-1998, בדרך דמוקרטית, ומאז ביצע אין ספור שינויים במדינה. את השנתיים הראשונות בתפקידו הקדיש לשינוי החוקה, באמצעות שורה של משאלי עם. בין היתר שינה את משך כהונת הנשיא ל-6 שנים והגביל אותה לשתי כהונות בלבד. צ'אווס, שנבחר על מצע של מלחמה בעוני ובשחיתות, קיים את הבטחותיו בתחום: הוא החיל חוק חינוך חינם (עד השכלה גבוהה), הציב רופאים באזורים נידחים וחיסן את האוכלוסייה. בשנת 2000 הוא ערך בחירות חדשות, על פי החוקה החדשה, ונבחר לכהונה של שש שנים.
בשנת 2002 בוצע ניסיון הפיכה כושל בתמיכת הימין, העיתונות ואנשי עסקים, וצ'אווס אולץ להתפטר. השלטון הועבר על ידי הצבא לאיש עסקים פדרו כרמונה, שהחזיק מעמד יממה. לאחר הפגנות המוניות של אזרחים התפטר כרמונה, וצ'אווס חזר לשלטון והכחיש כי התפטר. בעקבות כישלון ההפיכה, ניסו כוחות האופוזיציה להדיחו בדרך דמוקרטית בשנת 2004, באמצעות [[משאל עם]]. גם כאן הצליח צ'אווס להחזיק בתפקידו. וגם במקרה זה, טענות על משאל לא דמוקרטי לא התקבלו, כשעל המשאל פיקח "מרכז ג'ימי קרטר" האמריקאי.
צ'אווס גם ביצע שינויים רבים בסמלי הלאום, הבולט שבהם הוא שינוי שם המדינה מ"הרפובליקה של ונצואלה" ל-"רפובליקה הבוליברית של ונצואלה". לפני מספר חודשים אף שינה צ'אווס את הסמל הלאומי. בדגל של המשמר הלאומי הפך הסוס את ראשו כך שיפנה שמאלה, כאיה למדינה סוציאליסטית. כשהוכרז על השינוי הסביר צ'אווס, כי הרעיון קפץ למוחו לאחר שבתו הקטנה שאלה אותו מדוע הסוס פונה ימינה. צ'אווס גם הוסיף כוכב אחד בדגל, על שמו של [[סימון בוליבר]], משחרר אמריקה הלטינית.
מחיר הכוח
מול כל מפעלותיו של צ'אווס ניצב דו"ח אמנסטי שהתפרסם החודש, המצביע על ירידה ברמת הדמוקרטיות של המדינה ובביטחון אזרחיה. מהדו"ח עולה, כי קיימת אלימות משטרתית, שוטרים שביצעו עבירה אינם מובאים לדין, ישנה פגיעה בחופש הדיבור ובחופש העיתונות ומגזרים רבים באוכלוסייה סובלים מפגיעה בזכויות הסוציאליות והכלכליות שלהם.
לפי נתונים סטטיסטיים שפרסם משרד התובע הכללי בוונצואלה, מתחילת שנת 2000 ועד אמצע 2005 יותר מ-6,100 בני אדם נהרגו על ידי המשטרה ב-5,500 מקרים שונים. מתוך 6,000 שוטרים בקירוב שהיו מעורבים במקרים רק 517 מתוכם הובאו לדין, ורק 250 נכלאו.
פופוליסט ששוחה בנפט
ד"ר אלברטו ספקטורווסקי מאוניברסיטת תל אביב, מומחה למשטרים ואידיאולוגיות בדרום אמריקה, הסביר בשיחה עם וואלה! חדשות, כי הכוונה של צ'אווס היא לא להיות [[רודן]], אלא, במקרה זה, הרודנות מתפתחת עם הנסיבות. הדמוקרטיה בוונצואלה היא לא מודל של דמוקרטיה ליברלית מערבית, אלא סוג של דמוקרטיה. צ'אווס נבחר בבחירות די חופשיות, ויש [[אופוזיציה]] במדינה. לדבריו, צ'אווס מנסה לתמרן את הדמוקרטיה בוונצואלה למין תמיכה עממית של "דמוקרטיה מותנת": נבחר שליט, וכל מנגנוני הבלימה שצריכים לפעול כדי להוריד מהכוח של המנהיג נחלשים. כך, בית המשפט הגבוה והפרלמנט איבדו מכוחם. "הוא יהיה קייזר דמוקרטי, מנהיגות דמוקרטית פופוליסטית שמרוקנת את הכוח מהדמוקרטיה ומוסדותיה עצמם".
ד"ר ספקטרווסקי מסביר כי האווירה האנטי-אמריקאית קיימת גם מחוץ לממשלות, והציבור הוא יותר שמאלי בכל אמריקה הלטינית, אבל בפועל זה לא אומר כלום לגבי אופי השלטון במדינות היבשת. לדבריו, ניתן להשוות במקרה זה בין צ'ילה לוונצואלה: בשני המקרים באו השליטים ואמרו שהגיע הזמן לתקן את החלוקה ולהטיב עם הציבור. בצ'ילה, שהיא מדינה מתוקנת מבחינה פוליטית, כלכלית ומוסדית, הממשל לא פצח בחלוקה של כסף, פשוט כי יש, אלא התחיל בבניה של המשק לפי מודל ליברלי ובנייה של תעשייה מתקדמת. בוונצואלה צ'אווס עושה משהו אחר: הוא מרוויח מיליונים מהנפט, ומחלק אותו לעניים. זו מדיניות פופוליסטית, אומר ספקטרווסקי, ולא סוציאליזם.
כל עוד מחירי הנפט בשמיים, יוכל צ'אוס להמשיך בחגיגה. חוץ מהמגלומניה בה לוקה הנשיא, טוען ספקטרווסקי, יש לזכור כי לא רק ארה"ב תלויה בנפט מוונצואלה, אלא גם וונצואלה תלויה בכוח הקניה האמריקאי ו"האמריקאים מבינים את זה, ולכן נותנים לו לברבר קצת". הכוח של צ'אווס יעלה רק אם ארה"ב תגיע למתח אדיר עם איראן, ומחירי הנפט יעלו, אז כוחו של צ'אווס יעלה. כל עוד יהיה לו מחיר גבוה, צ'אווס יוכל להמשיך לעשות את כל הדברים האלה. בטווח הארוך, עתידו של צ'אווס לא כל כך ורוד, מעריך ספקטרווסקי. "אני לא יכול לבשר לו טובות: כל עוד יש הרבה מהומות סביב הנפט, החגיגה של צ'אווס תימשך, אבל מחכה לצ'אווס נחיתה קשה בעתיד".
