איך עושה פרה ירוקה?

כוס החלב שלנו עוברת בשנים האחרונות מהפכה ירוקה. לא כולם מודעים לכך, אך רפתות הן כאב ראש סביבתי לא קטן. כמות השפכים העצומה שהן מייצרות לרוב מגיעה למי השתיה ועלולה לסכן את בריאותנו. פרוייקט בן שבע שנים המגיע השנה אל סיומו, אמור להסדיר את הסוגייה.

לרגל חג השבועות, פרסמה התאגדות מגדלי הבקר נתונים, המראים על עליה בצריכת החלב, באיכותו ובתנובת הפרות בארץ (הפרה הישראלית, אגב, היא המניבה ביותר בעולם, יותר מההולנדית), אך שכחו שם גם להציג את הצד האפל יותר, הכולל מחיר סביבתי כבד. "הרפתות סומנו כגורם המזהם ביותר בחקלאות כבר מזמן", אומר ד"ר אילן צדיקוב, ראש תחום תשתיות (פרוייקטים) במשרד לאיכות הסביבה.

במסגרת תהליך ייצור החלב ותחזוקת הרפת, נוצרות כמויות רבות של שפכים, "בוצת פרות", וזבל מוצק. מרבית הרפתות נשענות על תשתיות מיושנות, ללא פתרונות ניקוז נאותים או יכולת לאסוף את תוצרי הלוואי. "רוב הרפתות הוקמו לפני חמישים-שישים שנה ומאז כמעט לא נעשו שינויים במבנים", מסביר צדיקוב. לכן, השפכים פשוט מחלחלים למטה אל עבר מי התהום, או זורמים על פני השטח ומזהמים מקורות מים עיליים. מי גשם נקיים היורדים על ערימות הזבל המוצק והבוצה רק מוסיפים שמן למדורה: הם מחלחלים דרכן וממשיכים לזרום הלאה מזוהמים אל מקורות המים.

גורם עיקרי בחגיגת הזיהום הזו הן הפרות עצמן, שמייצרות מדי יום כמות לא מבוטלת של הפרשות עשירות במזהמים. אם ננסח זאת באלגנטיות, כמות ההפרשות של כעשרים בני אדם שווה לכמות שמייצרת פרה אחת בלבד ביום. עם כ-110 אלף פרות חולבות הפזורות בלמעלה מאלף רפתות ברחבי הארץ, התוצאה היא תוספת של עוד כשני מליון "תושבים", שהשפכים שלהם זורמים למקורות המים, במקום אל מערכת הביוב.

למציאות הזו עלולות להיות השלכות בריאותיות קשות, כפי שמסביר צדיקוב. "מה שמזהם בעיקר זה החומר האורגני עצמו. גורמים מחוללי מחלות כגון חיידקים, וירוסים, טפילי מעיים וביצי טפילים שחלקם עלולים לסכן אדם. בנוסף, עלולות להתפתח חנקות, שהן מסוכנות במיוחד לבריאות הציבור אם הן מגיעות למי השתיה, ויכולות לגרום לעיתים אפילו לסרטן".

המניע למהפכה הירוקה שעברו הרפתות לא היה הזיהום, אלא כלכלי. עם פתיחת שוק החלב המקומי לסחר בינלאומי בסוף שנות התשעים, כחלק מהסכמי ארגון הסחר הבינלאומי, נדרש ענף החלב הישראלי להתאים עצמו למציאות החדשה. כך יצאה לדרך בשנת 1999 רפורמה מקיפה, ביוזמה משותפת של מועצת החלב, משרד החקלאות ומשרד האוצר. במסגרתה, עובר הענף תהליך ייעול, שעיקרו צמצום של כשליש במספר הרפתות. בדיוק לחלון ההזדמנויות הזה חיכו במשרד לאיכות הסביבה.

"תפסנו טרמפ על הרפורמה הזאת, והחלטנו שבאותה הזדמנות חגיגית שכבר מעתיקים רפתות, בונים ומאחדים אותן, גם נתאים הרפתות לסטנדרטים סביבתיים מתקדמים", משחזר צדיקוב. "המשרד לאיכות הסביבה הוא משרד קטן ועני ואין לו את האפשרות להזיז עניינים סביבתיים על ידי מתן תמריץ כספי, אלא רק באכיפה".

ואכן, מדובר בעניין יקר במיוחד. עד כה, מספר צדיקוב, הושקעו ברפורמה סכום כולל של למעלה ממילארד שקלים, כחצי מזה מימנה המדינה וכחצי מימנו הרפתנים מכיסם הפרטי. ברפת שיתופית (רפת המשותפת למספר קיבוצים ומושבים שיתופיים) ממוצעת, מעריכים במשרד, צריכים הרפתנים להוציא מכיסם כ-5 מיליוני שקלים לביצוע הרפורמה.

בסוף שנה זו הרפורמה אמורה להסתיים, ובמשרד לאיכות הסביבה מציינים בסיפוק כי כ-97% מהרפתות בישראל נמצאות בשלב זה או אחר ביישום הרפורמה, כרבע מהן סיימו את התהליך לחלוטין.

אז איך באמת הופכים את הרפת לידידותית לסביבה? מודל שפותח הוא "רפת בועה". "הרפת למעשה מתנהגת כמו בועה - שום דבר לא ניגר, לא מחלחל, מי הגשם הנקיים היורדים על גגות ומסביב לרפת מנותבים החוצה בעזרת מרזבים ותעלות ניקוז, וכל הזבל והשפכים מנותבים בצורה מסודרת לפתרון קצה, אם למערכת הביוב, או לשדות לדישון", מסביר צדיקוב.

כמחצית מהרפתות הקיימות בארץ ממוקמות בצפון, אזור רגיש מבחינת משק המים של ישראל - באגן ההיקוות של הכנרת או מעל למי תהום. "אני בפירוש רואה ירידה דרסטית בזיהום, אך הדרך עוד ארוכה", אומר ד"ר תומא עבוד, ראש אגף סביבה חקלאית במחוז צפון במשרד לאיכות הסביבה, בשיחה עם וואלה! חדשות. "עד הרפורמה, ניתן להגיד שכל רפת ברמת הגולן זיהמה את הכנרת. כיום, הורדנו את הזיהום לכנרת מהרפתות לפחות ב-70-80 אחוזים". כך למשל, הוא מספר על הרפת של קיבוץ גינוסר, שהיתה במרחק של כשישים מטרים מהכנרת. "עד 2003, השפכים כל הזמן גלשו וזרמו לכנרת. כיום, עם יישום הרפורמה, המפגע חוסל לגמרי".

אולם לא הכל ורוד. עתה, כשהזיהום של הפרות החולבות ברפתות עומד על סף פתרון, במשרד לאיכות הסביבה כבר מסמנים את היעד הבא, עדרי הבקר למרעה ברמת הגולן. עבוד מבטיח כי "השנה לאט-לאט נתחיל לטפל גם בזה".

ברמת הגולן הבעיה חמורה במיוחד, בשל המיקום הרגיש מעל הכנרת. בהרבה מקרים, בשל רביצת העדרים בנחלים, הזיהום מגיע ישירות לכנרת. "במחקר שנעשה, התגלה כי כ-35 אחוז מהעומס האורגני שמגיע לכנרת מגיע מהבקר", מספר עבוד. המשרד לאיכות הסביבה, בשיתוף חקלאי האזור, גיבשו לאחרונה הנחיות חדשות לצמצום הפגיעה, וכולם שם מקווים שהצעדים המשותפים יעזרו להפחית את הזיהום לכנרת. "כולנו מבינים שהמים האלה הם גם שלנו, וכולנו רוצים לראות את הגולן ירוק", מסכם בנצי דיל, ראש הוועדה החקלאית של המועצה האזורית גולן.