מתופפים ברבנות

תפקיד: מתופף בלהקת הרבנות הצבאית

גיל: 20

מגורים: מושב בית גמליאל, ליד רחובות

מצב משפחתי: רווק

על התפקיד: "מתופף של להקה צבאית, זה אומר שאני צריך להופיע מול קהל של בין 50 ל-5,000 איש. מה שמיוחד בתפקיד הזה, זה שהוא מרגש את הקהל. תופפתי גם לפני הצבא, בהמון הרכבים"

מוטו: "תוצאות משקפות עבודה קשה ומתמדת, כך שהטובים מצליחים"
הכי אוהב בתפקיד: "את התגובות של הקהל"

הכי לא אוהב: "את הזלזול של האנשים. יש המון אנשים שמזלזלים. נכון שיש פער ביני לבין חייל קרבי, אבל אני חושב שיש לזה את המקום של התרומה, גם אם זו להקה צבאית. זה לא שסתם הצבא יצר תקן לתפקיד כזה"

מפחיד אותי בתפקיד: "בלקאאוט על הבמה. קורה מדי פעם שאני לא זוכר איך להתחיל שיר, יש הרבה שירים שלא עושים עליהם הרבה חזרות, ואנחנו עובדים בלי מטרונום, אז זה יכול להיות מבהיל"

אם לא הייתי בצבא הייתי: "עוסק במוזיקה גם באזרחות"
חלום: "לנגן בהופעות עם אמני-על בחו"ל. למשל סטינג או פול מקרתני"

מפקד שהשפיע עליי: "סמ"ר אליהו חולדרוב, שמשתחרר בקרוב, מפקד הלהקה. מפקד משכמו ומעלה, אני מציע לכל שאר האנשים בפיקוד ללכת בדרכו. הוא גם זמר וגם מפקד"

רגע קשה: "הטירונות. לא ניגנתי כמעט חודש שלם"
אירוע משמעותי בשירות: "כשקיבלתי דרגת רב"ט"

כולם חושבים שאני: "חף מפחד במה, אבל בעצם יש בי פרפרונים לפני כל הופעה"

דבר ראשון שאני עושה בבוקר: "אני נמצא בקונפליקט עז עם עצמי, איזה תוף להביא להופעה או לחזרה"

שעה אהובה: "שבע בערב, זו שעה שיש בה דממה וכיף לנגן, גם לא חם".