במשך יותר משני עשורים נלחם שנאנה גושמאו על עצמאות ארצו, [[מזרח טימור]]. כעת מקווים במדינה השסועה שגיבור הגרילה לשעבר יחזיר את השקט לרחובות. אתמול, אחרי שלפחות 20 בני אדם נהרגו ו-40 אלף נעקרו מביתם - הודיע גושמאו, המשמש בתפקיד הסמלי בעיקרו של נשיא המדינה, כי הוא נוטל לעצמו אחריות ישירה על כל כוחות הביטחון. המטרה: להפסיק את האלימות, הניזונה מהמצוקה הקשה באחת המדינות העניות בעולם ומהמשך המתיחות עם [[אינדונזיה]], שמשלטונה השתחררה מזרח טימור ב-1999.
גושמאו אמר במסיבת עיתונאים כי בשלושים הימים הקרובים הוא יהיה האחראי היחיד לביטחון המדינה, כולל שירותי המודיעין. לדבריו, הוא קיבל את ההחלטה תוך שיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה מארי אלקאטירי. רבים במזרח טימור רואים בגושמאו מושיע, לאחר שאיבדו אמון בממשלה. שר החוץ חוסה ראמוס-הורטה הודה אתמול כי הממשלה איכזבה את העם ואמר כי סביר להניח שיחולו בה חילופי גברי. "לדעתי, בלתי נמנע שיהיו התפטרויות", אמר ראמוס-הורטה במסיבת עיתונאים. "המדינה כולה מצפה לחוכמה ולפעולה מהירה". אולם הוא ציין כי אין להיענות לקריאות להתפטרות ראש הממשלה אלקאטירי.
רבים מאשימים את אלקאטירי ביצירת המשבר, לאחר שבחודש שעבר הוא פיטר 600 חיילים שפתחו בשביתה, מתוך צבא של 1,400 חיילים בסה"כ. החיילים - שמוצאם ממערב המדינה - מחו על אפליה מצד מפקדים מהחלק המזרחי של המדינה הצעירה. מאז הפיטורין הפכה דילי לשדה קרב בין 600 המפוטרים ל-800 החיילים שנותרו נאמנים לממשלה.
2,500 חיילי כוח השלום האוסטרלי מנסים נואשות להפריד בין הנצים, אולם נאלצים להתמודד עם כנופיות רבות אחרות שהצטרפו למהומה. גם אתמול, אחרי הודעתו של הנשיא, המשיכו להשתולל ברחובות צעירים חמושים, רבים מהם מובטלים. בתחילת השבוע החיילים האוסטרלים הצליחו לכתר כמה כנופיות, שחבריהן היו חמושים בסכינים וברובים מאולתרים, ופירקו אותם מנשקם. אולם יש להם עוד הרבה עבודה.
23 שנות כיבוש ע"י אינדונזיה
הבעיה במזרח טימור היא שאיש אינו יודע בדיוק מי נגד מי. הכנופיות מונעות מתסכול כלכלי וחברתי, אך פרשנים טוענים כי ברקע לאלימות עומדת גם איבה בין תושבים ממזרח המדינה לתושבים ממערבה. הממשלה מצדה מייחסת חלק מהאלימות למעורבותה של אינדונזיה. ב-1999, יותר מאלף אנשים נהרגו לאחר שהצבא האינדונזי, שכבש את מזרח טימור במשך 23 שנים, עודד מיליציות מקומיות לתקוף את התומכים בעצמאות במשאל העם שנערך במחוז.
"ב-1999 יכולנו להימלט לכנסיות", אומר מרקוס דה חסוס, שאשתו ושבעת ילדיהם נמלטו מביתם. הוא הוסיף כי אז נתחמו לפחות קווים ברורים בין הצבא האינדונזי, המיליציה שנתמכה על ידיו ואנשי הגרילה של מזרח טימור. "כעת יש הרבה קבוצות ואיננו יודעים מי הוא מי". דה חסוס הוא אחד מרבבות שנטשו את ביתם. הם נמלטו לאזורים כפריים, לבתי ספר ולבניינים המוקפים בחומות גבוהות. חלקם הקטן אף נמלטו לחו"ל.
זה יותר מחודש שדה חסוס, אשתו ושבעת ילדיהם מפחדים ללכת לביתם, השוכן במרחק 700 מטרים ממרפסת בית הספר שבה השתכנו באופן זמני. הטראומה של קרב הירי הארוך, בין חיילים לבין מפגינים חמושים, שנערך ליד הבית באפריל, עדיין חרותה בפניהם המתוחים של בני המשפחה ובעיניים המפוחדות. יותר ממאה בתים הוצתו בשכונה שלהם ותושביהם התפזרו. "איננו רוצים להסתכן. אנחנו מפחדים ממה שעלול לקרות בכל רגע", אמר דה חסוס. "נחזור רק אחרי שנשמע מהממשלה מה קורה".
אחרי 6 שנים בכלא, ושני עשורים שבהם נלחם כמנהיג גרילה נגד שלטון אינדונזיה, קיווה שנאנה גושמאו בן ה-60 לגדל דלועים ולעסוק בצילום - אולם ב-2002 הוא מונה לנשיא. הוא זוכה לאהדה רבה בציבור, למרות קריאתו לחון את נאמני אינדונזיה, שהובילו ב-99' מסע של הרג לאחר שסירבו לקבל את תוצאות משאל העם על עצמאות מזרח טימור.