פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המשחק הזה בשביל מונטנה

      יובל גפן מביא את הסיפור העצוב של ילד חולה סרטן, שרצה להגשים חלום, ועשה זאת באמצעות הלב הרחב של מאמן הפוטבול צ'רלי וייס

      לפני מספר ימים הגברת קטי מזורקביץ' נפטרה מסרטן. קטי הייתה בת 46 במותה ונפטרה בבית הוריה בעיר בודפיש אשר בקליפורניה. עד כאן סיפור די רגיל. אבל הסיפור האמיתי של קטי מתחיל שנה מוקדם יותר, ו-2143 מייל מזרחית לשם.

      רקע: מכללת נוטר-דאם היא אחת מהמכללות הכי גדולות בתולדות הקולג'ים. יש למכללה לא פחות מ-12 זכיות באליפות המכללות, לשחקנים משם יש 7 זכיות בתואר ההייזמן טרופי ולא פחות מעשרה בוגרי האוניברסיטה נבחרו להיכל התהילה של המקצוענים. אחת הסיבות שהמכללה הגיעה לכל כך הרבה הישגים היא העובדה שכל מי שקשור לעיר סאות'-בנד אינדיאנה לוקח כל דבר שקשור לפוטבול מאוד מאוד ברצינות. בין בוגרי המכללה אפשר למצוא את השמות הבאים: ג'ו מונטנה, ג'רום בטיס, טים בראון, דיוויד גיבנס, ג'ו ת'ייסמן ועוד רבים וטובים. שמות שמדברים בעד עצמם.

      קבוצת הפוטבול של נוטר-דאם איבדה בשנים האחרונות קצת מגדולתה. זו תקופה ארוכה שהיא לא זכתה באף תואר וקולות של מירמור אף החלו להישמע בקרב אוהדיה. ולכן, הנהלת האוניברסיטה הביאה לפני כשנה את מי שאמור לשמש כמושיע שלה, צ'רלי וייס. וייס, מלבד היותו בוגר האוניברסיטה, הוא גם בעל ניסיון מוכח בפוטבול. הוא שימש כמתאם ההתקפה בשושלת האליפויות של ניו- אינגלנד פטריוטס, ורבים טוענים שהוא הסיבה המרכזית להצלחתה של הקבוצה, ומביאים לראיה את נפילתה בשנה שהוא עזב אותה.

      משפחת מזורקביץ'

      לפני קצת יותר מעשר שנים הביא הזוג מזורקביץ' מאינדיאנה ילד לאויר העולם. הילד מונטנה שמו, גדל בבית מלא חיים. משפחתו מספרת עליו שהוא היה ילד מאוד אנרגטי, מוקף באהבה וחולה ספורט. זה לא נדיר בסאות'-בנד אינדיאנה, שילדים נהיים אוהדים שרופים של נוטר דאם. למעשה, זה כן נדיר לראות שם מישהו שלא צופה בכל המשחקים שלהם, או אפילו, שלא נדע, אוהד קבוצה אחרת.

      לדברי מכרים של המשפחה, מונטנה מזורקביץ' "נולד עם כדור פוטבול ביד". ישנן אפילו מספר תמונות שלו בעריסה אוחז בכדור פוטבול. לכן, הדרך של מונטנה לאהדה של קבוצת הפוטבול נוטר-דם הייתה קצרה. אמו סיפרה עליו שמגיל חמש הוא היה מתעניין בכל דבר שקשור לקבוצה. הוא נהג לקרוא כל פיסת עיתון שהוזכרה בו שם המכללה. מיותר לציין שמונטנה לעולם לא החמיץ משחק של הקבוצה, אם זה ע"י צפייה בטלוויזיה או אפילו בנוכחות במשחקים עצמם. מונטנה גם היה ילד אינטיליגנט בצורה קיצונית. חבריו ומשפחתו מספרים עליו שהוא היה מסתובב עם פנקס קטן אשר רשומים בו מאות מהלכי התקפה. בזמן משחקים הוא ניסה לחזות את מהלכי קבוצתו, ולא פעם הוא הצליח לנחש באיזה טקטיקה ישתמש המאמן.

      לפני כשנה, השתנו לעד חייהם של משפחת מזורקביץ'. לילד בן התשע וחצי התגלה גידול סרטני במוח. הילד נשלח לבדיקות אצל מיטב הרופאים, אבל מכולם הוא חזר כלעומת שבא. טובי המומחים נתנו לו לא יותר ממספר חודשים לחיות.

      כשבריאותו של מונטנה מזורקביץ' החלה להתדרדר והוא הבין שימיו ספורים הייתה לו רק בקשה אחת מהוריו. להפגש עם המאמן החדש של נוטר-דאם, צ'רלי וייס. מכל הדברים אותם יכול היה לבקש לפני מותו, מונטנה רצה משהו שקשור לקבוצת הפוטבול האהובה שלו. הוריו, כמו כל הורים טובים אשר מבינים שימי בנם ספורים, עשו הכל על מנת להפגיש את מונטנה עם וייס. כשאחד מחברי המשפחה פנה לוייס וביקש להפגיש בינו לבין מונטנה בן העשר, צ'רלי לא חשב פעמיים. הוא אמר שהוא יעשה את זה בשמחה.

      "תחיה בשביל היום"

      ב-20 לספטמבר 2005 הגיע הרגע הגדול של הילד מונטנה. הפגישה עם מאמן המכללה. וייס נסע מיד בסיום האימון של המכללה לבית משפחת מזורקביץ'. הוא נכנס לבית ושוחח שעה קלה עם הילד. וייס תיאר את השיחה כ"מאוד מרגשת". הוא סיפר לילד על בתו בת העשר אשר סובלת מאוטיזם. הוא סיפר לו על ג'ו מונטנה, חברו האישי של וייס, אשר על שמו נקרא הילדון. וייס מספר שהוא ביקש ממנו לעקוץ אותו ולהגיד לו מה הוא עשה לא בסדר במשחק ההפסד שלושה ימים לפני כן מול מישיגן סטייט. הוא אומר שהיו לילד הערות נכונות, וגם שהוא מאוד מזכיר לו את בנו בן ה-12.

      מונטנה סיפר לוייס על אהבתו לקבוצת הפוטבול של המכללה, ושהוא מאוד מקווה שהיא תנצח את מכללת וושינגטון בסוף השבוע, וגם שהוא מודע לעובדה שימיו ספורים ושזה אולי המשחק האחרון שאותו הוא יראה בימי חייו.

      כשוייס דיבר אל הילד, אימו החזיקה את כתפו מנסה להקל קצת את כאביו. וייס אמר שהילד ניסה לא להראות שהוא סובל. לפני שהלך הוא חתם לו וכתב על כדור הפוטבול אותו הביא איתו: "תחיה בשביל היום, בשביל מחר יש עוד יום". והוסיף: "אל תדאג למחר, על מנת שתוכל להעריך את היום הזה. היום אולי כואב לך, אבל אף אחד לא אמר שגם מחר יכאב".

      לפני שהלך, וייס שאל את מונטנה אם יש עוד משהו שהוא יוכל לעשות בשבילו. מונטנה הנהן בראשו, ואמר: "אני רוצה לקרוא את אחד המהלכים במשחק של נוטר-דם נגד וושינגטון בשבת". וייס שאל אותו מה תהיה הקריאה, ומונטנה ענה "מסירה ימינה".

      בנאום לפני המשחק, צ'רלי וייס סיפר לקבוצה על הביקור אצל מונטנה. הוא אמר להם שחשוב שהם ידעו שישנם אנשים דוגמת מונטנה שם בחוץ.

      באחד מהמהלכים הראשונים של המשחק, הנוטר-דאם פייטינג אייריש הצליחו להשתלט על פאמבל (השמטה של שחקן יריב) בקו ה-1 יארד של עצמם. בניסיון הרביעי לעבור עשרה יארד, הקווטרבק שלהם, בריידי קווין, שאל את וייס מה לעשות. וייס אמר לו שאין ברירה, שישתמש בקריאתו של מונטנה, מסירה ימינה. וייס קרא למהלך שבו רוב שחקני נוטר-דאם הלכו שמאלה, אבל הקווטרבק רץ ימינה. קווין התחיל את ריצתו והבין שאין לו לאן ללכת, ואז הוא מצא את אנטוני פאסאנו פנוי, ומסר לו את הכדור ימינה. פאסאנו רץ 13 יארד לדאון ראשון. נוטר- דאם ניצחה במשחק 17:36.

      "הקריאה נשארת בעינה"

      מונטנה מזורקביץ' לא זכה לראות את המשחק. הוא נפטר בביתו ביום שישי, יום אחד לפני המשחק.

      צ'רלי וייס שמע על דבר מותו ביום שישי בערב, מספר שעות לפני בעיטת הפתיחה. הוא מייד התקשר לאימו של מונטנה, קטי, ואמר לה: "המשחק הזה בשביל מונטנה, הקריאה שלו לגבי המהלך נשארת בעינה". גם קטי הלכה בינתיים לעולמה, אבל הקריאה נשארה. ותישאר תמיד.