נשים בקולומביה יכולות החל מתחילת חודש מאי לבצע [[הפלה]] במספר מקרים, כך פסק בית המשפט לחוקה במדינה, והתיר באופן תקדימי לבצע הפלות במקרים מסוימים. על פי הפסיקה, שהתקבלה ברוב של חמישה שופטים מול שלושה, מותר להפיל כאשר נשקפת סכנה לחיי האם או העובר ובמקרים של הריון, שנגרם כתוצאה מ[[אונס]] או [[גילוי עריות]]. פסק הדין הזה משסע את המדינה הקתולית, ולאחר שניתן החלו הפגנות נגדה בבירה, בוגוטה. הנושא הפך למרכזי במערכת הבחירות לנשיאות, שמגיעה היום לסיומה.
עד כה הפלות היו אסורות על פי חוק, ומי שהיה שותף בביצוע הפלה נחשב לעבריין ועלול היה לעמוד לדין באשמת רצח. פסק הדין מהווה מכה קשה ביותר לכנסייה במדינה, שהכריזה על חוקה אזרחית ב-1992. לאחר מתן פסק הדין הכריז ה[[ארכיבישוף]] של בוגוטה, הקרדינל פדרו רוביאנו, כי מי שיבצע הפלה יוחרם לפי כללי ה[[נצרות]]. "אדם שיהיה קשור באופן עקיף או ישיר לביצוע הפלה, שהיא רצח של ילד ברחם אמו, יוענש בהחרמה מיידית".
במועדון המדינות המתירות הפלות חברות היום כ-69 מדינות, בהן מתגוררת שליש מאוכלוסיית העולם וביניהן ניתן למנות את ארצות הברית, מדינות אירופה, ישראל, מדינות חבר העמים וסין. בדרום אמריקה, ונצואלה, מקסיקו וברזיל, עדיין אינן מתירות ביצוע הפלות ופעילות זכויות נשים ברחבי אמריקה הלטינית קיבלו רוח גבית מהפסיקה והיא צפויה לעזור להן בעתירות שהגישו במדינות אחרות ביבשת.
פסק הדין בקולומביה ניתן בעקבות תביעה שהגיש ארגון "קשר נשי ברחבי העולם" (woman link worldwide) כבר באפריל 2005. בדצמבר האחרון דחה בית המשפט לחוקה את התביעה (ברוב של 5 מתנגדים מול שלושה), בטענה כי חסרה בה תשתית עובדתית על מנת שניתן יהיה לפסוק. הארגון, בראשות עורכת הדין מוניקה רואה, השלימו את העתירה והגישו אותה פעם נוספת.
על פי הערכת רשויות הבריאות בקולומביה, מדי שנה מתבצעות במדינה כ-350 אלף הפלות, רבות מתוכן בתנאים לא בטוחים, והפלה נחשבת לגורם השני לתמותת נשים בקולומביה. על פי הכללים שנקבעו בפסק הדין, אפשר יהיה לבצע הפלה ב-42 אלף מקרים בלבד, כ-12% מסך ההפלות.
מסקר שערכה הכנסייה עולה כי 80% מהאוכלוסייה מתנגד להיתר שנתן בית המשפט, ותומך באיסור גורף על ביצוע הפלות. לעומת זאת, סקר נוסף, שנערך על ידי חברת טיים, מצא כי 54% מהאוכלוסייה תומך בהתרת ביצוע הפלות במקרים מסוימים. על מנת שפסק הדין יהפוך לחוק, עליו לעבור לאישור הקונגרס, שגם צריך לפרוט אותו לפרטים ולהפוך אותו לבר ביצוע ובעיקר להחליט בשאלת המימון. שתי אפשרויות עומדות על הפרק מימון עצמי על ידי האישה הנזקקת להפלה, או שמא תוכנית בריאות חובה (המקבילה הקולומביאנית לביטוח לאומי) תממן את ההליך. לפי שעה מסתמן כי בית המשפט ימליץ להטיל את התשלום על מערכת ביטוחי הבריאות במדינה.
בראיון לעיתון אל-טיימפו, אמר הקרדינל רוביאנו כי החלטת השופטים הושפעה ממניעים פוליטיים, ולא מתוך עשיית צדק. "אני לא מומחה למשפט אזרחי, אבל נראה לי שהופעל לחץ על אנשים". כאשר נשאל האם הצלת חיי האם, במקרים של הפלה על קרע סכנה לחיי האם, אינה שקולה לויתור על העובר, ענה רוביאנו כי זו דרכו של אדם, וכי "כולנו נמות יום אחד". לדבריו, על נשים שחוללו (עברו אונס או גילוי עריות. ע.ש), לבחון את חייהן שלהן: אמנם, חילול האשה הוא דבר חמור, אמר, אך על הנשים הללו לזכור כי הן יכולות למסור לאימוץ את תינוקן וכי יש משפחות שאינן יכולות להביא ילדים לעולם.
חיימה קורדובה, נשיא בית המשפט לחוקה, אמר בתגובה להודעת ההחרמה, כי עם קבלת החוקה ב-1992 הפרידה קולומביה בין המדינה והכנסייה. לדבריו, אנשי הכנסייה מפרים את ההפרדה הזאת בהודעת החרם. "יש להבין כי במחלוקת זאת יש לקבל את ההחלטה המשפטית. בצוות השופטים ישבו גם אנשים בעלי אמונה חזקה, אך בבואם להכריע במקרה כזה מוצאים שיקולי הדת. קורדובה דחה את טענות הכנסייה כי ההחלטה התקבלה בשל לחצים של ארגונים בינלאומיים.
עשור של בלאגן
פרופ' מריו שניידר, מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, ומומחה לזכויות אדם ופוליטיקה באמריקה הלטינית אמר בשיחה עם וואלה! חדשות כי חוק ההפלות בקולומביה הוא דוגמא להתנגשות בין זכויות אדם והכנסייה. לדבריו, תהליך החילון קורה ומתרחש כל הזמן, אבל הכנסייה וגורמים אחרים שמרניים - מתנגדים. מי שניהלה בקולומביה את המסע למען ההפלות, עו"ד מוניקה רואה, לא מצליחה להתמודד עם הכנסייה הקתולית.
תהליכי חילון הם נלווים תמיד למודרניזציה, שהמאפיינים שלה הם מעבר לעיר, צמיחת סקטור השירותים ועוד, מסביר שניידר. לדבריו, יש להבין שקולומביה נהנתה מצמיחה כלכלית לא מבוטלת בעשור האחרון: מבחינת קדמה חומרית היא התקדמה. אבל אסור לשכוח שיש שם גם מצב פוליטי מורכב, על אף ניסיונות לייצב את המצב: חלק מהמדינה נשלט על ידי קבוצות גרילה מחד, וקבוצות ימין מאידך, התוקפות את השמאל. בקולומביה אחוזי הרציחות הגבוהים בעולם. אפשר לטעון שסחר בסמים זה חלק מהמודרניזציה הקולומביאנית, אבל זה מודרניזציה עם סממנים שליליים מאד, "המדינה מתקדמת, לטוב ולרע".
בנוסף לתהליך החילון, מתרחש תהליך מקביל: חלק מהנוצרים עוברים לפרוטסטנטיות אוונגליסטית, מה שיוצר בעיה, כי אלו לכיתות פרוטסטנטיות שמדברות על קדושת החיים, ולאוו דווקא תומכות בזכות הנשים להפלות.
פרופ' שניידר טוען עוד, כי ישנה סיבה נוספת לבעייתיות שבחוק החדש, והיא נובעת מקשרי קולומביה עם ארה"ב: קולומביה קשורה מאד לארה"ב, ממנה היא מקבלת סיוע גדול, בין היתר סיוע צבאי וארה"ב מתנה את הסיוע, בכך שלא יהיו חוקים התומכים בהפלות במדינה. זו "מדיניות מקסיקו סיטי", תוצר של ממשל בוש, שמטילה איסור על הענקת סיוע למדינות שמחוקקות חוקים המתירים הפלות.
מה יהיה?
"כיום מתקיים תהליך חילון בכל אמריקה הלטינית, אבל הוא לא מצליח לקעקע את עוצמת הכנסייה הקתולית, שתלויה לחלוטין במדיניות של האפיפיור". לדבריו, שני המכהנים האחרונים בתפקיד האפיפיור, יוחנן פאולוס השני וגם בנדיקטוס ה-16, מאד שמרנים, וכך גם המדיניות של הכנסייה. "צריך להבין שסיפור ההפלות מבחינת הכנסייה זה בנפשם, בעיקר משום שהיא נשלטת על ידי רומא". בשאלה האם הפסיקה תתקבל בקונגרס ותהפוך לחוק סיכם פרופ' שניידר ואמר שעל מנת ליזום חקיקה דרושים משאבים גדולים וכוח פוליטי רציני. לעומת זאת, כדי לחסום חקיקה צריך דרוש פחות כוח, כוח שלכנסייה יש ממילא. "צריך לזכור שיותר קל להתנגד לחוק (לפסיקה ע.ש.) ולהפיל אותו מאשר ליצור חוק חיובי".