קטע קישור - רוג'ר ווטרס

פינק פלוייד הוקמה בשנת 1965 על ידי רוג'ר ווטרס, סיד בארט, ניק מייסון וריצ'ארד רייט. בארט הפך למנהיגה של הלהקה והביא את השם "פינק פלויד" על שמם של שני אמני בלוז שאהב - פינק אנדרסון ופלויד קאונסל.

צפו ברוקומנטרי שהפיקו MTV בראשית ימיהם על הפלויד כולל ראיונות עם כל חברי הלהקה וקטעי וידאו נדירים משנות השישים עם סיד בארט. חוץ מזה אתם מוזמנים להציץ בקליפ של "Arnold Layne" שהיה הסינגל הראשון שלהם ובהופעה טלויזיונית מ-67'.

רגע השיא בקריירה של הפינק פלויד, ורגע השיא של יותר מ-40 אלף ישראלים שיגיעו בשבוע הבא לנווה שלום בכדי לצפות בביצוע מלא שלו.

בחודש מרץ 1973 שיחררה פינק פלויד את אלבומה המפורסם ביותר - The Dark Side of The Moon ("הצד האפל של הירח"). אלבום זה היה הצלחה אדירה - מקום ראשון במצעדי הפזמונים של בריטניה ושל ארצות הברית, ולבטח של מקומות רבים נוספים בעולם. האלבום נשאר ברשימת האלבומים של ה-Billboard בארצות הברית במשך 741 שבועות (מתוכם 591 שבועות רצופים), ולמעלה מ-35 מיליוני עותקים נמכרו ברחבי העולם עד היום. גם סיבוב ההופעות שקידם את האלבום היה מוצלח מאד. אולם, דווקא אלבום זה סימן את סופה של פינק פלויד הסקרנית שמחפשת כיוונים מוזיקליים חדשים ומעניינים, ותחילתה של פינק פלויד העשירה והמפורסמת.

גם היום דארק סייד אוף דה מון נמכר כמו לחמניות והנה 3 גרסאות לשיר הנושא של האלבום Brain Damage, ההקלטות באולפן, קליפ לשיר, וביצוע אקוסטי של ווטרס שמסביר על השיר.

בשנת 1979 הוציאה "פינק פלויד" את "החומה", מעין אופרת רוק עם יסודות אוטוביוגרפיים מחייו של ווטרס. שיר הנושא מהאלבום, Anothe Brick in the Wall, הפך מיד להמנון בינלאומי לדור החדש והגיע לפסגת המצעד משני עברי האוקיינוס האטלנטי.

לאורך שנות ה-70 הפכו הופעות הלהקה להפקות ענק מורכבות, שהשתמשו בין היתר במבני תאורה מתוחכמים, בסרטי אנימציה ובמטוס שמתרסק על הבמה. המופע "החומה" היה היקר והמרהיב ביותר עד אז. אם במופע של "אנימלס" ריחף חזיר מעל לאצטדיון, ב"חומה" נבנתה חומה על הבמה תוך כדי הופעה – רק כדי לקרוס בסופה. בשל מורכבות ההפקה העלו פינק פלויד את המופע רק 29 פעמים, הופעות שנערכו בלונדון, בניו-יורק ובלוס אנג'לס. בעקבות האלבום יצא גם הסרט "החומה", בבימויו של אלן פרקר ובכיכובו של בוב גלדוף. הסרט, שזכה להצלחה מסחרית, היה יוצא דופן בתכניו ובאיכות האסתטית שלו. סיפורו המטפורי של האלבום, כשבמרכזו כוכב רוק בשם "פינק", הפך למציאות קולנועית שמשולבים בה קטעי אנימציה נועזים בעלי מסרים אנטי-פשיסטיים בוטים. לאחר פרויקט "החומה", נפרדו חברי הלהקה למספר שנים, במהלכן התפנו ליצירת פרויקטים אישיים ולאלבוםי סולו. The Final Cut מ-1983, האלבום המזוהה ביותר עם ווטרס, חתם את שנות היצירה המשותפות של ההרכב, והוא עזב אותו.

ההופעות האחרונות של פינק פלויד עם ווטרס בסיבוב של "החומה" ב1980 כולל דואט גיטרות מרשים של דיוויד גילמור וסנואי וייט וקליפ לשיר מאלבומם האחרון "החיתוך הסופי" כאן בגרסה הזויה שמצאנו ברשת כשמישהו משועמם במיוחד לקח את הקליפ המקורי והוסיף לו קטעי וידאו של בוש הצעיר ומלחמתו בעירק.

שלוש דגימות מאלבומים הסולו של ווטרס, שהוא עצמו בסיבוב החדש בחר לצמצם נוכחות מהם. ווטרס בחר דווקא להתמקד בשירי הפינק פלויד.


The Pros And Cons Of Hitch Hiking מ-84
Radio K.A.O.S מ-87
Amused To Death מ-92 עם ג'ף בק בגיטרות.

לאחר נפילת חומת ברלין חזר ווטרס אל "החומה" במופע ענק בברלין שחתם את שנות השמונים לפחות מבחינת רוב האורחים שהתארחו בו אמנים כמו סינדי לאופר, שינייד אוקונור והסקורפיונס.

ב-2000 לאחר היעדרות ארוכה מהבמה של עשור יצא ווטרס בסיבוב הופעות עולמי שנמשך שנתיים בשם In The Flash ובו חזר למיטב להיטי הפינק פלויד וקריירת הסולו שלו. ההרכב הזה פחות או יותר גם ילווה את ווטרס בארץ וכולל את סנואי וייט בגיטרה ואת בנו של ווטרס בקלידים.

כדאי להזכיר שתושבי ביירות זכו לארח את ווטרס כבר בסיבוב הזה, בעוד החברים מתל אביב חיכו עוד כמה שנים טובות. כשהסיבוב הגיע לוומבלי ארינה בלונדון ב-2002 זכו האנגלים יחד עם כותב שורות אלו להפתעה גדולה כשווטרס הזמין את ניק מייסון לעלות לבמה לשיר אחד ואז כבר היה ברור שאיחוד של הפלויד מתחיל להיות אפשרי.

ב-2 ביולי 2005, קרא הכמעט בלתי אפשרי - איחוד של פינק פלויד. למרות הריבים, התביעות המשקעים והלכלוכים ההדדיים, כשבוב גלדוף פנה לחברי הלהקה הם לא יכלו לסרב ועלו מול קהל של מיליוני צופים ברחבי העולם וביצעו ארבעה שירים של פינק פלויד. בסוף הם אפילו התחבקו קלות. מי שיצא גבר ועשה את הטלפון הראשון, אגב, הוא רוג'ר ווטרס.

כמה חודשים אח"כ הם התאחדו שוב לכבוד פרס הוקרה שהוענק להם בטקס פרסי המוזיקה הבריטיים. מאז ווטרס יצא לסיבוב הופעות חדש, בוא מתארח ניק מייסון ובמקביל גילמור יצא לסיבוב משלו, בו מנגן גם ריק רייט.