מאת אילן שנהב
סיפורי הקפה מערבים בתוכם מיתוסים, אגדות, תככים, מזימות והרפתקאות. הסיפור מתחיל במיתוס. התחלתו ברועה צאן אתיופי בשם קלדי. קלדי שם לב שהעזים שלו רוקדות לאחר שאכלו מפרי משונה וזר. כדי לחוש בעצמו את ההנאה, טעם קלדי מהפרי ותוך זמן קצר גם הוא פיזז לצד הצאן.
איש דת שעבר במקום שאל את קלדי לפשר ההתנהגות המשונה של האדם והבהמה גם יחד. מתוך אמונה כי הפירות יוכלו לעזור לאחיו הדתיים להישאר ערים תוך כדי תפילה, הביא עימו האיש חופן פירות (דובדבנים) לחבריו.
מיתוס אחר מתייחס למכובד (דרוויש) עומר. האגדה מספרת כי עומר הוגלה ע"י אויביו ונידון למוות ברעב במדבר האתיופי. לילה אחד התעורר האיש בתוך חלום שהוביל אותו לעץ הקפה. הוא אסף את פירות העץ, הרתיח אותם, ומכיוון שלא היה יכול לאכול את הזרעים, הוא שתה את השיקוי. מלא חיים מחדש, הציע עומר את המשקה החדש למספר חולים שפגש בדרכו. התאוששות החולים עודדה את עומר לחזור לנמל מוקה בתימן, יחד עם פירות קסומים אלו. בשל כוחם המופלא דובדבני הקפה נחשבו למתת האל.
אגדות אחרות קושרות את הקפה לדמויות כהלן מטרויה אשר הביאה את "משקה הקסמים" מספרטה לטרויה.
אנשי בוטניקה מאמינים שמוצא הקפה באתיופיה, ושמכאן החל להתפשט בעולם.
כפי שמתואר באגדות, השימוש הראשוני שנעשה בקפה היה כבמזון ולא כבמשקה. יש החושבים כי שבטים אפריקאיים ערבבו שברי פולי קפה עם שומן חיות כדי להכין אוכל מזין ומעורר. הם היו אוכלים תערובת זו לצרכי תזונה ולצרכי עוררות בעת הכנות לקרב.
משקה הקפה הראשון היה כמו יין. מיץ מפולים שטופים היה מעורבב במים קרים להכנת משקה מרענן. רק לאחר שהערבים החלו להרתיח את פולי הקפה הבלתי קלויים הפך המשקה למשקה חם.
למרות שמאמינים שמוצא הקפה באתיופיה, הוא תורבת לראשונה במנזר בתימן השכנה, לפחות לפני 1000 שנה. האמונה טוענת כי סוחרים תימנים ייבאו לראשונה קפה לארצם, מאתיופיה, דרך מפרץ עדן ודרך נמל מוקה. כל כך הרבה קפה עבר בנמל זה עד ששמו הפך שם נרדף לקפה.
כמו האפריקנים, גם הערבים (תימנים) הכינו מהקפה יין בתחילה. QAHWAH (KA-WA), המילה הערבית ליין שימשה לתאור הקפה. כיוון שיין היה אסור על פי חוקי האיסלאם, הקפה שימש כתחליף. בתחילה, כאמור, שימש הקפה בתפילות, וכן כממריץ שניתן בצורת מרשם ע"י רופאים. במהרה הפך הקפה פופולרי ונפוץ.
על מנת לספק תנאי גידול נאותים, פיתחו הערבים שיטה לפיה מנביטים את שתילי הקפה בחממות. כשהשתילים בגרו והתחזקו מספיק, הם נשתלו מחדש במורדות ההרים שם הוזנו כראוי בסחף ובמים והוסתרו מהשמש הקופחת.
הפופולריות של הקפה גררה חידושים גם בשיטות הכנתו. במהרה החלו לקלות את הפולים ולהכין מהם משקה. ההתפתחות הבאה ארעה בטורקיה, במאה ה-13 לערך: הפולים הקלויים נקטשו לאבקה שלאחר מכן עורבבה עם מים, סוכר ותבלינים (כקינמון, הל וציפורן) ולאחר מכן הורתחו. התוצאה שלה אנו קוראים קפה טורקי היתה למעשה תמצית של חליטה שחוממה מחדש, חולקה לספלונים קטנטנים ושלגמו ממנה לפי הטעם. המצאת האיבריק (אנו קוראים לו בטעות פינג'אן, במקום לספלוני הקפה הקטנים) איפשרה זירוז הכנת המשקה.
כאשר החל המשקה להיות פופולרי יותר ואיבד מההקשר הרפואי והדתי שלו, נפתחו בתי הקפה הראשונים במכה (MECCA). בתי הקפה שנקראו בערבית "QAHVEH KHANEH", סיפקו לאנשים מקום להפגש בו למטרות הימורים, הקשבה למוסיקה, ניהול שיחות דת ופוליטיקה, ולשם שתית קפה. בתי הקפה שלאחר מכן צצו במערב ניסו לחכות את קודמיהם ממכה, קונסטנטינופול ודמשק.
למרות שמנהיגי דת וממשל חשו מאוימים בשל קיומם של בתי קפה אלו, מאמציהם לסגור אותם נכשלו. הקפה היה פופולרי מידי והיה לחטא קטן יחסית ליין, למשל.
הכנת הקפה ולגימתו עברה במהרה מנחלתם הפרטית של בתי הקפה לבתים פרטיים שם הפכה הגשתו למסורתית, בדומה לטכסי התה ביפן.
^^נדידת הקפה מהמזרח למערב^^
המעבר של הקפה לשאר העולם מלא בגניבות ומזימות. הערבים העריכו כל כך את המסחר שלהם בקפה עד שאסרו על הוצאת הקפה מתימן כצמח או בזרעים. העונש על כך היה מוות. בגלל הפופולריות שלו, התפשטות הקפה היתה בלתי נמנעת. חושדים כי עולי רגל למכה הבריחו את הקפה לראשונה למדינות אחרות במזרח התיכון כמצרים, סוריה וטורקיה.
סוחרים ונציאניים היו כנראה הראשונים להעביר את המטען החשוב מחוץ למזרח אל איטליה ולאירופה. ואולם המשקה, שנחשב למשקה האווילות של האיסלאם, הוכרז ע"י מתפללים איטלקים כאילו הוא עבודת השטן. הם רצו ששתיית הקפה תיזנח כדי למנוע מהשותים אותו ליפול למלכודת נצח.
לקראת סוף המאה ה-16 ביקש האפיפיור קלמנט השמיני שמשקה חטא זה יובא בפניו. הוא הושפע כה חזק מהמשקה שהוא סירב לעוזבו אך המשיך למנוע מהתפשטותו בארצות העולם הנוצרי. מדינות חזקות כצרפת, איטליה וגרמניה התחרו על הצגת הפלא בפני הקולוניות שלהן, אך הולנד היתה זו שהצליחה ראשונה.
ב-1616 הבריחו ההולנדים שתיל קפה אל מחוץ לתימן וב-1658 החלו בגידולו ביאווה ובציילון. במהרה הפכה אמסטרדם למרכז מסחרי לקפה שצמח בקולוניות ההולנדיות. הקפה מיאווה כה מוצלח היה עד שיאווה הפכה לשם נרדף לקפה.
ב-1714 נשלח שתיל קפה להפריה בגניו של לואי ה-14 מלך צרפת, ומשם הועבר לקולוניות הצרפתיות, דרום ומרכז אמריקה, והקפה הקריבי נולד. גניבת אחד השתילים ממטע קפה זה מספקת לנו את אחד הסיפורים המרתקים בקשר לנדידת הקפה. מסופר על קצין ים צרפתי צעיר ששירת במרטיניק. שמו: GABRIEL MATHIEU DE CLIEU. לאחר ששמע על הצלחת הצמח ביאווה, האמין דה קלו שהוא יכול להביא מזל רב לצרפת אם יצליח להנביט קפה ב-WEST INDIES. הוא גנב שתיל מארמון המלך הצרפתי וארז אותו בתוך תמונה בעלת דופן כפולה, בדרכו הארוכה בים. למרות קשיי ההפלגה, שכללו סערות מזג אוויר והתקפות פירטים, הצליח דה קלו להגיע למרטיניק, לא לפני שאת מי השתייה שלו עם העציץ הגנוב. ממרטיניק עברו שתילי קפה להאיטי, סנטו דומינגו וגוודלופ.
כפי שהוזכר מקודם, ההולנדים לקחו קפה ליאווה.
קצת היסטוריה...
22.7.2001 / 0:05