מה, איפה, מתי?

משחקי טריוויה מורכבים למדי שמשוחקים בקבוצות ע"י יוצאי חבר העמים ודורשים ידע רב מאורגנים ע"י פנאטים לדבר.

די, הפעם וולף באמת הגזים, צועקים כולם. איזו מין שאלה זאת "לפי רוב הילדים הגרמנים, מהם צבעי הפרה?" וולף ירה את השאלה באוויר, הכריז:
"ורמיה", כלומר שהוא מתחיל לקחת זמן, ואחרי דקה בדיוק אספו נציגיו פתקאות עם תשובות מידיהם של הקפטנים של הקבוצות, שישבו סביב שולחנות לבד ירוק באולם בית הברידג' ברחוב קרליבך בתל אביב. עכשיו נגמר המשחק, וכולם מתרעמים עליו: מנין להם לדעת מה ילדים גרמנים קטנים חושבים על הצבעים של הפרה? מישהו אפילו ניגש לשולחן המזכירות, צעק ועשה הצגה של סקנדל אמיתי. וולף חייך חיוך קטן. "תמיד יש כאלה אמוציות, כמו בכדורסל, כמו בכדורגל", מספר כמה ימים אחר כך וולף נחשין, מורה לפיסיקה, נשיא הסניף הישראלי של התנועה, או הארגון, או בהגדרה המצטנעת ביותר, משחק הידע "שטו, גדיה, קגדה"?, שפירושו בעברית:
"מה, איפה, מתי"?.
ב-1975 העלתה הטלוויזיה הרוסית חידון ידע חדש. בניגוד לשעשועונים אחרים, לא משתתפים בו יחידים שמתחרים זה בזה, אלא קבוצות. המנחה שואל שאלה, ואז המצלמות מתמקדות בשולחנות שסביבם יושבים שישה מתמודדים שמרכיבים צוות. כך אפשר לבחון את הדינמיקה שנוצרת מסביב לשולחן: מה כל אחד בצוות יודע, מה כל אחד זוכר, מה כל אחד תורם. בתוך דקה צריכים להעלות הצעות,
להתלבט, להתווכח ולהגיע לתשובה מוסכמת. בניגוד למשחקי טריוויה רגילים, בשעשועון הזה לא צריך רק השכלה רחבה במגוון תחומים, אלא גם התמחות בעקרונות חשיבה מסוימים. ההגדרות שמופיעות בתשבצי ההיגיון הן הדוגמה הקרובה ביותר לסוג השאלות שמוצגות בשעשועון הזה.
עד מהרה פרץ החידון הפופולרי את גבולות המסך. אנשים התארגנו בקבוצות והחלו לשחק בו גם באולמות, נוצרו ליגות אזוריות, התקיימו תחרויות וטורנירים:
"גרתי בלבוב שבאוקראינה, על גבול פולין", מספר נחשין, "אירגנתי את המשחק לתלמידי בית הספר שבו לימדתי, אחר כך עברתי לבית ספר אחר, וגם שם אירגנתי תחרויות, אחר כך התחלתי לארגן את הליגה למבוגרים של לבוב". ואז ב-1989
הגיע הרגע הגדול של נחשין: הקבוצה שבה שיחק העפילה לטורניר שהתקיים במקום האמיתי, על מסך הטלוויזיה. במשך שתי עונות שיחק במגרש היוקרתי ביותר, ואז עלה לישראל.
"כשהגעתי לכאן עוד לא היתה טלוויזיה בכבלים", מספר נחשין, "אנשים לא יכלו לראות את השעשועון שאהבו ברוסיה. הצעתי לשבועון הרוסי 'פנורמה' לחבר שאלות בסגנון 'מה, איפה, מתי'?, בכל שבוע חמש שאלות, שהתשובות להן התפרסמו שבוע לאחר מכן". עשרות הכותבים למדורו איכלסו את הליגה הישראלית שהקים והוא משמש כנשיאה, ולכבודה כתב ספר של שאלות ותשובות.
נחשין (ועוד כמיליון עולים) באו לישראל. עם הגלסנוסט עזבו את מולדתם עוד רוסים רבים אחרים. לכל מקום שבו היגרו הביאו אתם את "מה, איפה,מתי"? כיום משחקים בשעשועון ברוסיה ובכל מדינה שבה יש ריכוז של אזרחי ברית המועצות לשעבר. טורנירים בינלאומיים של המשחק מתקיימים בין ילידי רוסיה שחיים היום שם וגם בגרמניה, ארצות הברית, הולנד ואוסטרליה וישראל.
משחקים חובקי עולם מתקיימים גם באמצעות הטלפון והאינטרנט. הקבוצות הישראליות שמשתתפות בהם נחשבות לטובות במיוחד.
אבל לפני שנכבוש את הגלובוס אפשר לעבור למרתף העליון הקטן של בית לסין בתל אביב, שכמעט מלא. על הבמה יש שולחנות עגולים שסביבם יושבים חברי הקבוצות. אלה נקראות "קומקום היין", "ניקה", "סוס צ'שייר", "פורמולה1", "קומו סאווה"?, "דרים טים", "האחים", "חוכמה", "הווריאגים" ועוד.
קבוצה אידיאלית כוללת שישה מומחים מדיסציפלינות שונות: מישהו בעל ידע מעמיק בספרות ואחר בפיסיקה, מישהי שמכירה היטב את המיתולוגיה היוונית, ואחרת מומחית להיסטוריה, מישהי שיודעת מתמטיקה, ואחר שהוא פילוסוף.
אבל פעמים רבות זה לא כך, מספרת גילה קוגן, שמשתתפת כבר שנתיים במשחקים,"הרבה פעמים זה עניין חברי, סתם מכרים שבאים להיפגש וליהנות, ויש כמה קבוצות שעוד שיחקו ביחד ברוסיה לפני שעלו לישראל". באולם יש נשים רבות, וכך גם בקבוצות שמתמודדות בטורניר. קוגן לא מסוגלת להבין מדוע נשים ילידות ישראל ממעטות כל כך להשתתף בשעשועוני ידע דוגמת "מלך הטריוויה".
כאן הנשים לא סובלות משום רגשי נחיתות מול יריביהן הגברים, היא מבטיחה. את המשחק הערב מנחה טניה ברסקי. יש בו ארבעה מקצים: בראשון משחקים "מה,איפה, מתי"?. ברסקי יורה שאלה מן הכתב, ומכריזה "ורמיה". אחרי 50 שניות היא מתריעה: "דייץ סקונט", נותרו עוד 10 שניות להתלבט, וכשהן אוזלות
היא עוברת בין השולחנות ואוספת מהר את הפתקאות עם התשובות שרשומות עליהן.
הפתרון הנכון מוקרא. זה רגע שמלווה בקולות שמחה (מינוריים) של קבוצות שענו נכונה, או קולות אכזבה (חלושים) של קבוצות שהיתה להן התשובה המדויקת ביד, והן שמטו אותה. אחרי 12 סיבובים כאלה עוברים למקצה הבא: ברסקי קוראת פתגמים ושורות שיר מהקלאסיקה הרוסית. הקהל צריך לזהות את השיבוש ולדקלם את הנוסח הנכון. השלב הזה במשחק אינו נושא פרסים, אך מעורר פרצי צחוק רמים בקהל. אחר כך מחולקים דפים עם שלוש עמודות, וברסקי קוראת
חידון בסגנון אמריקאי (עם שלוש תשובות לבחירה), הקהל מתבקש לסמן x@ \ במשבצת הנכונה בטבלה (הזוכה המאושרת, שענתה את מרב התשובות הנכונות, קיבלה בשמחה מעטפה ובה כרטיסים לסוף שבוע זוגי במלון בישראל). המקצה האחרון בערב נקרא "בריין רינג". זו זירת האיגרוף של המוח: ארבע הקבוצות שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר בשלב הראשון משחקות בשיטת טורניר: שאלות נזרקות
לחלל והקבוצה הראשונה שמכה על השולחן (בהעדר פעמון) מקבלת את הזכות להשיב. המנצחת הפעם היא קבוצת "חוכמה". טוב, אולי זו לא בדיוק חוכמה, אחרי הכל הקפטן שלה הוא וולף נחשין.
כמה מבין העולים משתתפים במשחקים הללו? קשה לדעת, אומר אלכס פאקרס, איש מחשבים מחיפה, שמצוי כבר שש שנים בתחום, ונחשב לאחד המארגנים הבולטים של התחרויות בצפון הארץ, שמחולקות לשתי ליגות. פאקרס גם מפעיל את אתר האינטרנט הישראלי של הליגה, שכולל חדשות, שאלות ממשחקים קודמים, היסטוריה
ועוד (בכתובת: www2.isg.co.il/pkrs/chgk@, \ הכל ברוסית). באליפ

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully