חברים מספרים על דולף / סיפור בהמשכים

והפעם... שיחה עם מר שאלתיאל קוואק
אני: "שלתי, אפשר לקרוא לך שלתי נכון?"
שלתי: "בטח, אין בעיה. אני רגיל לזה כבר מהגן..."
אני: "אפשר להגיד שאתה מקורב לדולף? הרי אכלתם מאותו מסטינג"
שלתי: "אני כבר לא יודע. דולף השתנה נורא בזמן האחרון, בעצם, מאז שהוא נבחר. וויני ואני ממש מודאגים בגללו. כנראה שזה נכון מה שאומרים, שהשלטון משחית..."
אני: "ומה שלום וויני באמת? עדיין מכינה את הפשטידות הנפלאות שלה?"
שלתי: "שלומה מצויין והיא מוסרת לך ד"ש ומזמינה אותך לארוחה חגיגית"
אני: "תודה תודה, תמסור לה שאשמח מאד. דרך אגב, גם חפי אביך יהיה שם?"
שלתי: "לצערי לא, הוא באשפוז כרגע. הוא עובר ניתוח להסרת קטרקט בעיניים בלייזר"
אני: "רגע, חפי הוא לא חפרפרת? הוא לא אמור להיות עיוור?"
שלתי: "אתה שומע מה אתה אומר? איך יכול להיות שחפי אבי הוא חפרפרת אם אני ברווז? זה נראה לך הגיוני?"
אני: "משהו פה מאד מוזר... אני חושב שנצטרך לשאול את רב החובל שטובי"
אני: "קפטן שטובי אתה איתנו"
שטובי: "כ...ן.... אני... בקושי.... שו...מע... אתכם... א..ני... באמצע... הפלג..ה... <פיב..........>"
אני: "טוב אני חושב שאבד הקשר עם קפטן שטובי, ננסה ליצור איתו קשר מאוחר יותר. שלתי, בוא נחזור שניה לשיחתנו על דולף, או קיי?"
שלתי: "מה אתה חושב לעצמך יא תשקורת עויינת? אתה חושב שתבוא לבית שלי ותגיד לי שאבא שלי הוא לא באמת אבא שלי??? למה מי אתה יא &#$%^..."
אני: "שלתי תרגע, תנשום עמוק ותספור בלב עד 10. זה תמיד עובד, סיפר לי את זה חבר טוב שלי, בילי, הפאואר ריינג'ר הכחול"
שלתי: " בילי הבן-#@%^! שילך לה@#%^, מה זה פה??? חפי הוא אבא שלי ומי שיגיד אחרת אני מכבה עליו את הסיגריה ברטוב של העין..."
אני: "שיכנעת אותי, חפי הוא אבא שלך. עכשיו בוא נחזור לעניין דולף"
שלתי: " בסדר, אבל תזהר בפעם הבאה, יש לך פרצוף יפה, לא חבל עליו?"
אני: " אהם... מה אתה אומר שנמשיך את שיחתנו מחר? אני מרגיש קצת לא טוב"
שלתי: "מצדי שבוע הבא טוב באותה מידה. עכשיו 'תחפף מפה"
אני: "תודה רבה שהקדשת לי מזמן"
שלתי: "כן כן, מה שתגיד, סלמאת"
אני: "להתראות"

* פגישה שניה *

אני: "שלתי, קבל בבקשה את התנצלותי הכנה שפורסמה בעמוד ח2 למטה בפינה, בעיתון 'עולמו של דיסני'. אני מקווה שנפתח דף חדש בראיון הזה"
שלתי: "כמו שאומרים באנגלית, let's talk postcards. רובנו בני אדם, טעויות קורות"
אני: <לבמט הזיא חחחפ> "אז בוא נדבר על דולף"
שלתי: "יאללה!"
אני: "נכונה השמועה שדולף מפעיל רשת ריגול מפלגתית מסועפת, בראשותו של דיונון, העבריין הבין-לאומי המבוקש על ידי האינטרפול?"
שלתי: "מה פתאום??? ראית פעם את דיונון שאתה מדבר עליו ככה? הוא לא יכול לפגוע בזבוב"
אני: "לא, וגם לאינטרפול אין תצלומים שלו מה20 שנה האחרונות"
שלתי: "אז בוא אחי ואני יארגן לך סקופ- ראיון בלעדי עם דיונון aka הצלוי"
אני: "וואו תודה רבה, אתה לא יודע כמה אני מעריך את זה"


לאחר נסיעה קצרה בתלת אופן עם גלגלי העזר של שלתי הגענו לביתו של הצלוי.
(LONG SHOT) קריין:
"6:53, שעת דימדומים, ריח עצי ערבה מסביב, צעקות של השכנים, ברקע נביחת כלב. ילדים קטנים מפלחים סוכריות ג'לי מהמכולת של יוסי. יוסי הצביע מפד"ל בבחירות האחרונות, הוא לא מרוצה. אשתו של יוסי, פריקולית, עלתה מרוסיה לפני 5 שנים, היא בחודש השישי, לבן יקראו איבו, על שם כוכב הטלויזיה הנודע. שלתי מפנה אותי לסמטה חשוכה, ריח של אשפה וגרפיטי על הקירות. אני מתקדם בחשש, אל כניסה אפלה במיוחד. קבצן בפינת הרחוב צועק לעוברים ושבים: "תעזרו לי!" שלתי אומר שהגענו - אני נותן שקל לקבצן ונכנס למסדרון...


בביתו של הצלוי...

אני: "ערב טוב דיונון ותודה שהסכמת להתראיין אלינו, אפשר לקרוא לך דיונון נכון?"
הצלוי: <תוירגיסמ ךורח לוקב> "לשם דיונון כבר אין משמעות לגבי"
שלתי: "בואנה תן כבוד, אתה לא רואה שהבנאדם סובל?"
הצלוי: "כן... הכאב... הכאב....."
אני: "אני מתנצל אם נהגתי בחוסר כבוד. מר צלוי, אפשר לשאול אותך כמה שאלות על טיב יחסיך עם דולף?"
הצלוי: "דולף דולף, שלתי, אתה זוכר אז בחורף 73 את הפציעה של דולף?"
שלתי: "לצערי לא, הייתי אז רק ביצה"
הצלוי: "בכל מקרה, דולף שיחק פוטבול בקולג'. הוא נפצע ובאו בני אדם עם אלונקות ולקחו אותו לרופא. אהם...(שיעול עם ג'יפה) אהם, אני זוכר איך כל החמולה שלו לא עזבה את הבית של הרופא ההוא, יום וליל הם חיכו לו ליד הדלת. הרופא היה אסיר בביתו שלו. בכל פעם שהוא יצא החוצה באו העורבים וניקרו לו את העיניים. מזה דולף עשה את הכסף הראשון שלו..."
אני: "נראה לי שאיבדתי אותך, איך בדיוק דולף עשה מזה כסף?"
הצלוי: "הוא מכר את התסריט לאיזה אחד שמן, עם סיגר, בלי גרגרים שצפים מלמעלה ... 6 אותיות..."
שלתי: "...ראג'ואן?"
הצלוי: "לא, לא ראג'ואן. אה נזכרתי! היצ'קוק"

המשך יבוא...