אלימות נפשית

זוהי סיפורה של יעל, ילידת חיפה, הגרה בהרצליה. היא ביתה של חנה, עקרת בית ויוסף, בעל חנות ספים. אך זה גם, באותו זמן סיפורן של רחליות, גליות, שושנות, אילנות ..מכל רחבי הארץ.

יעל סיימה בגרות והייתה בין הטובים בכיתתה. היא סיימה תואר ראשון בהיסטוריה ועוד לא סיימה לימודיה כשפגשה את יוני. היא עבדה כמה חודשים בחנות של אביה לפני שהתחתנה עם יוני, בחיר ליבה. יוני כבש את ליבה מהרגע הראשון.

היא הרגישה אתו כמו סינדרלה ויוני היה לה לנסיך. הוא ידע הכל,שלט בכל, היה כל כך חזק, היה כל כך בטוח בעצמו והוא בחר בה, יעל, בין כל הנשים להיות לו לאישה. היא הייתה בטוחה שיחו באושר עד 120. איך יכול להיות אחרת, הוא הוביל בצורה חכמה והיא הובלה בצורה עיוורת וכנועה. מה כבר יכול להסתבך, חשבה. זה לא שיעל הייתה פתי. לכל הדעות היא תפסה את "הגבר", חלום של כל אימא עבור ביתה. אבל עם השנים, הקסם ירד ויעל סירבה לראות. אז מה אם הוא סירב שתהיה לה כרטיס אשראי ופנקס צ'קים משלה. הוא אמר שלא ידע לנהל חשבונות, עובדה שלא התאימה עם ציוניה הגבוהים במתמטיקה בבית הספר, אבל קבלה את זה כי בבית הוריה הייתה רגילה לראות אביה מנהל את הכספים. אבל הפריעה לה כל הזמן לבקש, להתחנן לכמה שקלים לעשות את הקניות היומיומיות או עבור נעליים עבור הילדים. בהתחלת נישואיהם היא עוד עבדה משרה חלקית, אך יוני החל להתלונן כי היא לא מקדישה מספיק זמן לילדים, לאוכל,לבית.

אז כדי לרצות אותו עזבה את העבודה למרות שמאוד אהבה אותה. כך יאהב אותה יותר, חשבה, היא תהייה רק שלו. היא ניסתה לא לשים לב שכל מילה, כל דעה פוליטית או כל דבר אחר גם ללא משמעות מיוחדת שביטאה, יוני עשה צחוק ממנה. אז בקשר לקבלת החלטות, יעל אפילו לא העיזה לחשוב על כך. הוא לא אפשר לה אפילו להחליט דברים בסיסיים הקשורים ללימודים של הילדים, הקשורים לחופשות של הילדים. הוא תמיד ידע יותר טוב. הוא תמיד ידע הכל. הצורך שלו לשלוט בכל הביא אתו לכך שגם היה אומר לה מה ללבוש ומה לא. הוא טען שהיא נראת כמו זונה כשלובשת בגדים אדומים (צבע האהוב עליה) אז וויתרה על השמלה האדומה שלה שכל כך אהבה כי רצתה שיהיה גאה בה עד שיום אחד חיפשה אותה שמלה אדומה בכל הארונות ולא מצאה. הוא הסתכל עליה עם החיוך האופייני שלו ואמר שתרם אותה לנזקקים. היא לא יכולה להאמין באותו רגע שעשה את זה. היום כן. היום היא מבינה שכל אורך הדרך אם יוני לא השיג מה שרצה, הוא גרם לה ל"שלם על כך". לפעמים לא היה מדבר אתה, לפעמים לא הה אוכל מה שהכינה עם כל הלב. ולא משנה כמה השקיעה על מנת לרצות אותו. לפעמים התעלם ממנה לחלוטין גם בדר המיטות. היה ליוני את הדרך שלו להשאיר את יעל בנועה לחלוטין, לגמרי תחת שליטתו. ויעל הייתה עושה כל מה שביכולה לרצות אותו. אבל אף פעם לא הצליחה כי אף פעם לא עשתה מספיק לטענתו.
היא גם למדה כי אם המצב לא בסדר זה רק בגלל שלא ניסתה מספיק חזק. היא אשמה, היא תמיד אשמה!
יוני פשוט התעלל באישתו, יעל אף אחד לא ידע על כך אפילו לא יעל! היא לא הייתה יכולה לזהות את עצמה כאישה מוכה, כאישה שמתעללים בה, כי לא היה לה שום סימן כחול, שום צלקת, שום חתך על עורה. אבל יוני שלט בה דרך הפחד, בידוד, התעלמות רגשית ומינית ממנה, והשפלות. הוא לא היה צריך להרים יד על יעל, הוא שלט בה, היא הייתה כנועה לכל רצונותיו ללא קרב, ללא וויכוח, ללא מילה ולכן לא הייתה להזדהות עם אותה תמונה שאישה חבולה, מדממת, שבורה פיזית. וגם ליוני קשה לראות את עצמו בגבר מתעלל הוא הרי לא הרים יד אפילו פעם אחת על יעל, הרי הוא אוהב אותה!