אלימות במשפחה החרדית

ביום רביעי לפני שבועיים ישבו שלוש נשים חרדיות בתחנת האוטובוס של קו37 ברחוב שמואל הנביא בירושלים. מולן
צעדו מבוגר חרדי, לבוש חליפה שחורה ועל ראשו כובע
קנייעטש רגיל (מגבעת של ליטאים וחסידים מודרנים),
וילד עם פיאות, "כמו כל ילד של חדר", שנגרר איתו.
משהו היה מוזר בצורת ההליכה של השניים. מדי פעם הילד
התקפל. מבט בוחן גילה לשלושת הנשים שאחת לכמה צעדים
האב בועט בבנו. הבן מצדו לא בכה ושמר על דממה מוחלטת.
איילה ש',אחת הנשים, חשבה שאולי האב נקרא לחדר לקחת
את הילד שחטא, ועכשיו הוא מעניש אותו. ובכל זאת
המכות נראו לה מוגזמות.
ליד תחנת האוטובוס העמיד האב את הילד קרוב לקיר אבן.
איילה חשבה שעכשיו הוא ירביץ בו תורה. במקום זה
העדיף האב מכות פיסיות יותר, והתחיל להטיח את ראשו
של הילד בקיר שוב ושוב. הנשים לא יכלו להתאפק, צרחו
ואיימו לקרוא למשטרה. היום הן לא מסוגלות להסביר
מדוע הן לא הזעיקו לבסוף את השוטרים. במקום זה הן
ניסו לעקוב אחרי האיש. איילה קיוותה שיעבור גבר שאליו
תוכל לפנות לעזרה, אבל הרחוב היה ריק. האב הבחין בהן
והתחמק.
כל הניסיונות לאתר אותו מאז באמצעות רב השכונה
ותלמודי תורה נכשלו.
אלא שלפחות תועלת אחת היתה לאירוע הזה. העיתון חרדי
"משפחה", שאליו פנו הנשים, החליט לשבור את הטאבו
השורר בעיתונות החרדית על פרסומים בנושא אלימות במשפחה החרדית, ופירסם כתבה גדולה על המקרה תחת הכותרת
"ילד חסר ישע". עורך העיתון, משה גרילק, הודיע במאמר מערכת "לצערנו זה לא מקרה בודד. מערכת 'משפחה' נטלה על
עצמה להירתם לנושא כאוב זה ולא להרפות ממנו. החברה
החרדית", הבטיח גרילק, "תתעורר, תוקיע ותקיא מתוכה
את עושי העוולה הללו הן כלפי ילדים והן כלפי נשים
ואחרים".
"משפחה" לא שבר טאבו אחד, אלא כמה. הראשון שבהם הוא
זה הקובע שעיתון חרדי הוא מעצם טבעו עיתון נקי, כלומר
כזה שלא מדווח על פשעים ואלימות כדי לא לקלקל את נפש
קוראיו. השני הוא הציפייה שעיתון חרדי יגלה אחריות
ולא יוציא את כביסה המלוכלכת החוצה. דעת הקהל החרדית
גם דורשת מהעיתונים שלה להביא בחשבון את העובדה
שהכתבים החילונים לעניינים חרדיים עוקבים אחרי הנכתב
בהם, ולצנזר את עצמם בהתאם.
נושא האלימות במשפחה החרדית נחשב טעון במיוחד, משתי
סיבות. ראשית, החרדים מתגאים מאוד בהעדר האלימות
בחברה שלהם, מה שמוכיח לדעתם את עליונות שיטת החינוך
שלהם על זו החילונית. אכן, בחברה החרדית יש מעט
פשעים חמורים כמו רצח או שוד, אבל המצב אינו כזה
בתחום האלימות בתוך המשפחה.
סיבה שנייה לרגישות הנושא היא הביקורת הרבה שנמתחת
על מערכת החינוך החרדית, המשתמשת עדיין בעונש המכות,
ברוח הכלל של "חוסך שבטו שונא בנו".
בפועל ההלכה אמנם מתירה להכות, אבל אוסרת בפירוש על
התעללות. למרות זאת, חשיפת האלימות במשפחה החרדית
עלולה לפתוח מחדש את הוויכוח הזה.
זאת לא הפעם הראשונה שעיתון חרדי מסתכן ומחליט
לחשוף בעיה חברתית כואבת.
לחרדים יש עיתונים רבים מאוד, וכמעט לכל אחד מהם
יש בעיה או שתיים שנוגעות ללבו. "יום השישי"
מטפל בשחיתות ובכספים ייחודיים; "משפחה" טיפל בעבר
בבעיית השבאב, נוער הרחוב החרדי; ביטאון ש"ס "יום
ליום" עוסק בהרחבה באפליית התלמידים הספרדים בקבלה
למוסדות החינוך החרדיים; "השבוע" נלחם בשכר הלימוד
הגבוה בתלמודי התורה; ביטאון אגודת ישראל,
"המודיע", נאבק במנהג לפיו ההורים חייבים לקנות
דירה (או לפחות חצי דירה) לכל אחד מילדיהם; חיים
ולדר מ"יתד נאמן" אף העז לפרסם כמה מאמרים על סוטי
מין המסתובבים בשכונות החרדיות. כל עיתון חרדי,
אפילו העיתונים העצמאים, נוקט צנזורה עצמית קשה.
אבל כולם ביחד יוצרים מגוון ופלורליזם רחבים למדי.
עורך "משפחה", משה גרילק, אומר שהעיתון התייעץ
עם פוסקי הלכה שהורו על הפרסום. "הקהילה שלנו
מספיק חזקה והיא לא צריכה לחשוש ממה שיהיה כתוב
אצל החילונים. אני דווקא חושב שמי שהולך לטפל
בבעיות שלו, זוכה לכבוד". גרילק דוחה את הטענה
שעיתון חרדי לא צריך לעסוק בנושאים מסוג זה.
"תפקידה של עיתונות להתריע ולגבש השקפת עולם.
זו העמדה שלי שקיבלתי מרבותי".
מעניינת במיוחד היא הביקורת שמתח "משפחה" על
שלושת הנשים משום שלא הזעיקו את המשטרה. לשאלה
אם לא חל על מי שפונה למשטרה דין מוסר, ענה
גרילק שהפנייה למשטרה מותרת רק בשעת מעשה, כדי
לעצור את ההתעללות. בכל מקרה אחר צריך לפנות
לרבנים.
ומהו הפתרון ההלכתי לאלימות במשפחה? חבר מועצת
הרבנות הראשית, הרב רצון ערוסי, מציע לנדות את
המכים. ערוסי עומד בראש הכנס השנתי לדיני ממונות
שנפתח אתמול בירושלים ועוסק באלימות במשפחה.
לדבריו, החברה הישראלית אינה מעריכה כראוי את
שיטת הנידוי. אם יש בקהילה גבר מכה, "מי שמוכן
לשבת במחיצתו אינו אדם נאור. זה הדבר התרבותי
המתחייב בעת גל של אלימות", אמר.
גרילק אמר "כל קהילה אוהבת לטפל בעצמה בבעיות
שלה, גם הקיבוצים". הוא משוכנע שרב שיגיע למסקנה
שאי אפשר לפתור בעיה של הורה או בעל מכה במסגרת
הקהילה יורה לפנות למשטרה.
"מקלט ילדים מוכים למהדרין מנכ"ל המועצה הלאומית
לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אומר שסדרת הכתבות
ב"משפחה" היא חלק מתהליך איטי, שבו נפתחת החברה
החרדית לטיפול באלימות במשפחה. במסגרת התהליך
הזה נפתח מקלט לילדים חרדים מוכים בירושלים,
בפיקוח ועדת רבנים. במקלט שוהים הילדים בסביבה
חרדית מוגנת, לומדים במסגרות חרדיות, מקבלים
אוכל כשר למהדרין וכמובן אינם נחשפים למכשיר
הטלוויזיה הטמא.
אחד החששות מדיווח על התעללות למשטרה הוא
החשש ששלטונות הרווחה יעבירו את הילד למשפחת
אומנה חילונית. המקלט מאפשר להוציא ילדים חרדים
מביתם, בלי שהם יצאו לתרבות חילונית רעה.
לאחרונה נפתח גם קו חירום לנשים חרדיות מוכות.
לאחר זמן קצר מאוד התברר שלקו מגיעות גם תלונות
רבות על הכאת ילדים. קדמן משוכנע שלמרות הידע
המוגבל על היקף התופעה במגזר החרדי, הוא אינו
נמוך מאשר בכל מגזר אחר בחברה הישראלית.