רגשית, מה עובר עליהם?

למה, איך, עד כמה, עד מתי, למה? למה? למה? כמה שאלות? ומעט תשובות.
אלימות בכלל אך אלימות בין הורה וילד,בין בני זוג, היא הדבר הכי מבלבל שיכול
להיות, חוסר הבנה מוחלטת בין האדם המכה לאדם המוכה, בין האדם המכה לבין
עצמו, בין אדם המוכה לבין עצמו. כל כך הרבה מסרים שונים ומשונים, מנוגדים
עוברים בין הצדדים לבין עצמם (אהבה, כאב ושנאה, נקמה ופיוס...) * כולם * יוצאים
מאירועי אלימות במשפחה מבולבלים, רגשי ומחשבתי.

לילד המוכה, מה שחשוב לו להבין (לא חייב לקבל) הוא שהמכה אינו מכה( אני מדברת כאן על מכה שיטתי) בגלל שהילד עשה דבר זה או אחר. אין שום קשר בין מה שהילד
עושה או לא עושה לבין המכה. האלימות ,פיזית ו/או מילולית, הוא הכלי התקשורתי היחיד
שהמכה רכש בילדותו על מנת לבטא את תסכוליו, חרדותיו וכעסיו. ויש כאלה שלאחר מעשה
מבינים שיש להם בלבול בין מעשיהם, מחשבותיהם לבין רגשותיהם, ומתחילים להתנצל עד לפעם הבאה. לאומת זאת הילד המוכה קולט דברים שונים, בתחילה הוא חושב שאם אימא/אבא שלהם מכה/משפיל אותם כנראה משהוא לא בסדר אצלו. הוא בודק את עצמו, מחפש את ה"פגם", יתכן שינסה לרצות את ההורה האלים אך כמובן זה לא מביא לשום שינוי ביחס כי .. אמרנו שזה לא תלוי במה שהילד עושה או לא עושה. התסכול גובר
ואתו הכעס מהול באהבה ופחד, פחד לאכזב שוב, פחד מהמכה הבא, מההשפלה הבאה. רגשי אשם על רגשות כעס ורצון נקמה אינם , לדעתי רגשות זרים לילד המוכה. איך יתמודד ילד עם כל הסבך הזה. לרוב יתדרדר חברתי, התנהגותי, רגשי, אך הוא יכול גם ללכת לכוון ההצטיינות, להוכיח שהוא שווה יותר ממה שנותן לו להרגיש ההורה המכה. בכל מקרה כל הרגשות לכאן ולכאן מלווים בסימני שאלה רגשיים אין סופיים.

עזרה טיפולית, לדעתי מאוד חשובה, וכמה שיותר מוקדם כמה שיותר טוב, על מנת להכניס
סדר במחשבות וברגשות, על מנת ללמד לילד שפה חדשה לביטוי רגשותיו, כעסיו, חרדותיו,
שפה שונה מהשפה שהוא למד בבית. החלטה לא להיות כמהו אינו מספיק כי כעס לא מטופל אינו הולך לאיבוד הוא יופנה כנגד אדם אחר אוכנגד עצמנו.

אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי מספיק טוב. בכל זאת אני מאחלת הצלחה לכל מי
שיחליט להיכנס לתהליך טיפולי, שיקומי שכזה, אך הוא צריך לדעת שזה תהליך קשה ומכאיב
כמו..כל לידה מחדש....אך לבסוף התוצר שווה את המאמץ.
דניאלה