צווי הרתעה וגברים מכים

הם נישאו ב-93' ונולדו להם ארבעה ילדים. האשה טוענת כי הרתה בעקבות יחסי מין שבעלה כפה עליה בניגוד לרצונה. על פי תסקירים שהוגשו לבית המשפט, מצבם של
הילדים קשה: חלקם סובלים מעיכוב התפתחותי, בעיות בתקשורת ודיבור לא ברור. הבעיות נובעות גם ממצב היחסים העכור בין בני הזוג וגם מהיותם חרשים-אלמים.

מקרה זה התברר באחרונה בבית משפט בעקבות בקשה שהגישה האשה להוצאת צו הגנה נגד בעלה. בדיון טענה האשה כי בנוסף ליחסי המין שכפה עליה, נהג הבעל להכות
אותה ואת ילדיה בכל חלקי גופם. נציג המשטרה מסר כי נפתחו נגד הבעל חמישה תיקים ויש כוונה להגיש נגדו כתבי אישום בגין איומים, תקיפה והפרת צווי הרחקה שהוצאו נגדו בעבר.

לפני זמן מה חתמו בני הזוג בבית הדין הרבני על הסכם גירושים, שעל פיו ויתרה האשה על זכותה ל"שכירות סוציאלית" (שכר דירה מסובסד של כמאה שקל בחודש) בדירת עמידר שבה התגוררה המשפחה. תחת זאת היא הסכימה לקבל 400 שקל לחודש דמי מזונות. אך הבעל חזר בו מההסכם והאשה, שחששה כי יכה אותה, פנתה ללשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים.

הבעל הכחיש את הטענות על התנהגות אלימה והשופט החליט כי האשה לא עמדה בנטל ההוכחות כי התנהגות הבעל חמורה דיה להצדיק את המשך הרחקתו מהבית, לאחר
שכבר שהה מחוץ לבית במשך שנה. השופט הסתפק במתן צו לשלושה חודשים.
בתסקיר שהוגש לבית המשפט בסמוך לפקיעת הצו, נטען כי שובו של האב עלול לסכן את שלום האשה והילדים.

ואכן, ביולי, כחודש לאחר שובו, הוגשה לבית המשפט בקשה חדשה לצו הגנה, בה טענה האשה כי בעלה כלא אותה במטבח במשך כל הלילה והיכה אותה. הבעל הורחק בינתיים על ידי בית המשפט ל-30 יום, והבקשה לצו הגנה טרם התבררה.

בשונה מצווי הרחקה, שאותם מבקשת המשטרה והם קצרי מועד,את צו ההגנה יכולה לבקש האשה בעצמה, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה מ-92'. הצווים ניתנים כרגיל לשלושה חודשים וניתן להאריכם עד לשנה.
צווי קבע ניתנים רק לעתים רחוקות - בדרך כלל אם מדובר בנרקומן או בפושע אלים - משום ששופטים אינם רואים בהם תחליף לגירושים.

אלפי צווי הגנה ניתנים מדי שנה בישראל. שופטים נענים בדרך כלל לבקשות ומספר הצווים הולך וגדל. ב-98', למשל,נפתחו 4,870 תיקים להוצאת צווי הגנה על נשים וילדים, לעומת 3,542 בשנה לפניה. הצווים אוסרים בדרך כלל על הגבר להיכנס לביתו או אף לשכונת מגוריו ולהטריד את אשתו בכל דרך שהיא.

השאלה היא מה מידת יעילותם של הצווים במניעת אלימות. פרופ' צבי איזיקוביץ מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, וחוקר בתחום האלימות, סבור כי צווים כאלה מסייעים בעיקר לנשים שהן בעלות משאבים נפשיים וכלכליים לעמוד על אכיפתם. לדעתו, "ככל שאשה
יותר חלשה,כך הצווים פחות יעילים". נשים רבות אינן מסוגלות לעמוד בפני בעל שמפר את הצו - בין אם משום שהן מפחדות ממנו,בין אם משום שהן זקוקות לתמיכתו הכספית בהן ובילדיהן,ובין אם משום שאין להן תמיכה מהסביבה.

על פי דברי השופטים עצמם, מתברר כי רבים מהם רואים בו אמצעי שמעניק "תקופת צינון" לגבר המכה, אם כי הם מודעים לכך שהרבה גברים מפרים את הצווים וכי המשטרה לרוב אינה אוכפת את צווי ההגנה, אלא אם כן האשה מתלוננת.

איזיקוביץ גם אומר כי יעילות הצווים מוגבלת, משום שלרוב הם אינם משולבים בטיפול בעיית האלימות עצמה. על פי חוק, שופטים אמנם יכולים לכפות טיפול על בעל אלים, ואולם רבים אינם עושים זאת, וגם אם הם כופים טיפול, אין אכיפה כדי לחייב את הגברים להתייצב בו.

עובדים סוציאלים דווקא מציינים לחיוב את הצווים ככלי חשוב בידי האשה, שמעניק לה תחושה שהיא יכולה במידה מסוימת לשלוט בגורלה. ואולם גם הם מסכימים כי ככל שאשה נחושה יותר, כך יעילות הצו גדלה.
רבקה אדלר, מנהלת הלשכה לסיוע משפטי בתל אביב, סבורה כי הצווים יעילים, במיוחד אם מדובר בגבר שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, משום שהוא חושש ממאסר אם יפר את הצו. מצד שני, היא אומרת, נשים לפעמים חוששות להתלונן על הפרת הצו אם הן יודעות
כי התלונה תוביל להפעלת המאסר על תנאי שבעקבותיו ינקוט הבעל פעולות נקם או יפסיק את התמיכה הכספית.

אלי בוכבינדר, דוקטורנט לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, אומר כי בישראל אמנם לא נעשה מחקר על יעילות הצווים,ואולם ממחקרים שנעשו בארצות הברית, שם הונהגו
צווי הגנה כבר ב-76', מתברר כי יעילותם מוגבלת. על פי נתונים מכמה מחקרים שליקט בוכבינדר, בין %55 ל-%60 מהנשים מדווחות כי בן זוגן שב להכותן בתקופת הצו או
בשנה שאחריה. באחד המחקרים, %55 מהנשים דיווחו על הפרות צווי הגנה, ו-%65 מבין אלו דיווחו כי מפר הצו נהג כלפיהן באלימות.

יש לציין שהמחקרים מחזקים את דעתם של אדלר ואיזיקוביץ כי אצל רוב הגברים החשש מפני מאסר - בין אם קיים מאסר על תנאי בגין עבירה קודמת, ובין אם מדובר במאסר על הפרת צו ההגנה הנוכחי - הוא הכלי היעיל ביותר במניעת הפרה של הצווים.
{הופיע בעיתון הארץ, 6/8/2000}