מישהו מופתע?

רבים בישראל חיים באשליה כאילו פועלות במדינה שתי משטרות במקביל. במשטרה האחת משרתים השוטרים שאינם מצליחים לעולם למצוא את מי שגנב לך את הרכב, ללכוד עברייני רכוש או סתם להגיע במהירות ראויה לבית שכרגע נבזז. במשטרה השנייה, לעומת זאת, פועלים סופר-שוטרים שיוצאים לקרב נגד ארכי-פושעים, מפענחים פרשיות רצח מזוויעות ומטפלים ביד קשה בכל אותן משפחות פשע, שמאיימות על רבבות אזרחים תמימים.

קשה להאמין שהשוטר שממלא את פרטי התלונה בתחנה לאחר עוד פריצת רכב או גניבה, הוא אותו השוטר שרודף בלילות אחר המתוחכמים שבפושעים ויכול להם. אנו מעדיפים להשלות את עצמנו שבחדר אחר בתחנה פועלים "השוטרים האמיתיים", שמתכננים מבצעים נועזים.

אבל האמת, כמעט כמו תמיד, עגומה ומדכאת. ישנה רק משטרה אחת בישראל, והיא גרועה בדיוק כמו שאנו חושבים. מכתבי האזהרה של ועדת זיילר הם מכתבי אזהרה לחברה הישראלית, שמחרישה שנים מול אוזלת ידם של כחולי המדים. בלהט המאבק על ביטחון בגבולות הרשנו לעצמנו לוותר על חוק וסדר מבית. השופט זיילר, כמו השופט אור שחקר את אירועי אוקטובר 2000, נראה כמעט המום מהדרך בה מתקבלות החלטות במשטרת ישראל.

עם כל חומרת פרשת פריניאן, לכולם צריך להיות ברור שזהו רק סימפטום לבעיה מודחקת - רמתה הכללית של המשטרה כגוף היחיד שאמור להגן על החיים והרכוש של כל אדם במדינת ישראל.

כעת מונחת בפני השר הצעיר דיכטר ובפני ראש הממשלה פצצה מתקתקת. מצד אחד, ברור לכל הגורמים הנוגעים בדבר שוועדת החקירה אינה מתכוונת להשאיר אבן על אבן ורבים כבר יכולים להתחיל להדפיס את קורות החיים שלהם, בניסיון למצוא עבודה חדשה. מצד שני, מדובר בגוף גדול ומסורבל, שיתקשה לתפקד ללא שדרת הפיקוד הבכירה (אם תודח) וקיים חשש אמיתי לריקון המים המצחינים עם התינוק בתוכם. המשטרה צריכה לעבור חקירה בטלטול ואולי דווקא דיכטר, שמכיר את התחום מימיו בשב"כ, יכול להיות האיש הנכון בזמן הנכון.

פתרון אחד יכול לספק צה"ל. ניתן לנייד קציני מטכ"ל בכירים לשורות המשטרה, בניסיון לשקם במעט את סגל הפיקוד. במצב הנוכחי של המשטרה לא צריך גם לפחד מהצנחה של מפכ"ל. ניסיון צבאי, יכולת ניהול ודוגמא אישית יספיקו כדי להתחיל ולשקם את המשטרה. כמה חבל שעמי איילון בחר ללכת לפוליטיקה - אחרי שיקום השב"כ, יכול היה איילון להתמודד בכבוד עם האתגר האדיר הזה. הפתרון השני הוא עריפת ראשים רוחבית בצמרת המשטרה הנוכחית וחיפוש אחר מועמד שהצליח, בדרך נס, לחמוק מרעידת האדמה במטה הארצי (מישהו אמר נציג המשטרה בארה"ב מיקי לוי?). כך קיבלו לידיהם יעקב פרי את השב"כ בעקבות פרשת קו 300 (לאחר תקופת ביניים קצרה בה חזר יוסף הרמלין לתפקיד) ומוטה גור את צה"ל לאחר פרישתו הכפויה של דוד אלעזר בעקבות דו"ח אגרנט.

במשטרה ינסו בימים הקרובים להמעיט במשמעות מכתבי האזהרה ומקורבים למפכ"ל יספרו לכל עיתונאי מזדמן שדמותו של קראדי לא נפגעה מהפרסום ושהשיגרה המבצעית נמשכת. אבל נאמנים לקלישאה שבכל בעיה גדולה טמונה גם הזדמנות גדולה, זוהי הזדמנות פז לנצל את המשבר האיום אליו נקלעה המשטרה ולהתחיל בריפוי הגוף החולה והמנוון, לו אנו זקוקים בריא ונחוש.