זולפא אלחוסייני, עזה

פעם בשבועיים אנחנו נפגשים, ואין לי מה לספר לכם חוץ מחדשות רעות. במהלך השבועיים האחרונים היתה הידרדרות אינטנסיבית בעזה. מה לא היה? בעימותים בין אנשי פתח לחמאס נפלו אזרחים משני הצדדים, הפגזות התותחים נמשכו ופעולות החיסול גם. המצב, בפשטות, נהפך לקטסטרופלי. אני לא מבינה איך האנשים לא נכנסו לדיכאון ועדין מחזיקים מעמד. שאלת הכסף הפכה לקטנה לעומת המשבר האנושי שפוקד את הרצועה והאפשרות למלחמת אחים. משכורות עדין לא קיבלנו, אבל זכינו לפרשה מעניינת של הברחת כספים לתוך הרצועה.

הפרשה התחילה כשדובר החמאס, סאמי אבו זוהירי, נתפס במעבר רפיח כשהוא מנסה להכניס סכום כסף עצום לרצועה. הדעות ברחוב מיד נחלקו בין אלה שראו במעשה ניסיון של הממשלה להוציא את עצמה ואת עמה מהמשבר הכלכלי שכולם נתונים בו, והברחת הכסף היא עניים לגיטימי מול העקשנות הישראלית, האמריקנית והאירופאית בפיתרון המשבר. לעומתם אחרים, שראו בכך מעשה לא אחראי המסכן את העם הפלסטיני שיכול אפילו לגרום לסגירת המעבר וסגירה מוחלטת בתוך הרצועה. בנוסף, יש שקוראים לאזרחים להתחיל להיזהר מכך שהחמאס מתחילה לעבוד לבד והכנסת הכסף היתה מיועדת לאנשיה בלבד ולא, כמו שהם טענו, "לעם הפלסטיני כולו".

אם האירועים האלה היו פוקדים עם אחר, לא את הפלסטיני, אני לא חושבת שהוא היה מחזיק מעמד. אבל מעבר להיותו של העם הפלסטיני עם איתן וחזק ובעל יכולת לעמוד אדירה לעמוד באתגרים, ישנן כמה תופעות שאולי הן מונעות את הקריסה:

הראשונה היא הניסיון להפריד בין הלך הרוח ברחוב לבין מה שמתרחש בבית. בתקופה זו הילדים נבחנים בבחינות סוף השנה. כל יום יש בחינה אחרת, הם חוזרים הביתה מוקדם ואת כל אחר הצהריים אנחנו מבלים בלימוד החומר לבחינה הבאה. זה אחד הדברים שמעסיקים אותנו בתוך הבית ועוזרים לנו לצאת מהמתח הרב שעוטף אותך ברגע שאתה יוצא לרחוב, למקום העבודה או לכל מקום בו מתפתחת שיחה עם אנשים.

אני כבר שמעתי על הרבה אנשים שהם נוטלים תרופות הרגעה, שבעצם גורמות לאדישות ולשחרור כללי ממצבי לחץ. האנשים האלה צריכים את זה מאחר ואין ביכולתם לעמוד בפני המצוקות והבעיות שאין להם שליהט עליהם. מובן שתרופות אלה נמכרות כאן ללא מרשם. יש אחרים שמצבי מתח גורמים להם לאכילת יתר והם אוכלים ללא הפסקה ואת כל הבא ליד. ויש גם כאלה שפשוט פורצים בבכי ומוצאים בכך פורקן למה שהם מרגישים.

בתוך המערבולת הזו האדם צריך למצוא לו את הדרך להתמודד, במיוחד שהוא נושא באחריות לבני משפחתו וילדיו. בינתיים אנחנו מחפשים עיסוקים לארבעת הילדים שלנו לחודש הקרוב, לאחר שהם יסיימו את לימודיהם ב- 25 במאי. אנחנו מתעניינים בקייטנות שייפתחו או לימוד שחיה, רכיבה על סוסים וכדומה. זאת, כדי להבטיח שהילדים לא ייפגעו חס וחלילה אם תתפתח תקרית ברחוב. מצד שני, צריך לראות אם נוכל לעמוד בסכומים שיבקשו עבור קייטנה לארבעה ילדים, כשכבר שלושה חודשים לא קיבלנו משכורות.

המרצה שלי בקורס באוניברסיטה על כלכלת ישראל אמר אתמול, כי היא נשענת בראש ובראשונה על כספי הסיוע שישראל מקבלת מארצות הברית, בנוסף להקלות על המסחר. בלי זה, הכלכלה הישראלית היתה קורסת בגדול. אז מה בעצם אפשר להגיד על הכלכלה פלסטינית שהיא עצמה אסירה של סיוע כלכלי ממדינות תורמות, והן כולם הפנו לה עורף וכנראה ימשיכו בכך לתקופה לא מוגדרת.

הנשיא מחמוד עבאס קרא לישראל לשוב לשולחן המו"מ, אבל בינתיים אין מי שייענה לקריאתו בצד הישראלי, השקוע כולו בקידום תוכנית ההתכנסות בוושינגטון. השאלה המתבקשת היא אם העם הפלסטיני והנשיא שלו רוצים בשלום וקוראים לכם לשלום, מה אתם הישראלים מציעים? מה הפיתרון שלכם לסיום הסכסוך?