אין זה סוד שפעמים רבות התרופה שהרופא רושם לנו אינה זהה לתרופה שמקבלים מהרוקח. הסיבה לכך היא שהרוקח מוסמך למכור לנו את התחליף הגנרי של התרופה, בהנחיית הקופה. החלפה כזו חוקית למהדרין ומאושרת על פי פקודת הרוקחים, אלא אם כן הרופא הורה מפורשות שלא להחליף את התרופה שרשם באחרת.
מאחורי המנהג הזה עומד רציונל כלכלי: התרופות הגנריות זולות משמעותית מהתרופות האתיות (המקוריות) אך הן אמורות להיות זהות לחלוטין, (אם כי על נקודה זו קיים ויכוח סוער ועתיק יומין בתעשיית התרופות), וההיתר להחליף ביניהם אמור להביא לחיסכון כספי.
ואולם, החלפת התרופות יוצרת לא אחת בעיות וליקויים וגוררת ביקורת לא פשוטה מצד הממסד הרפואי והחולים. בדו"ח [[מבקר המדינה]] האחרון, למשל, התריע המבקר על כמה בעיות בסוגיית החלפת התרופות.
בעיה אחת נוגעת לתרופות המוגדרות כבעלות "חלון טיפולי צר" - תרופות שהחלפתן בגרסה גנרית עלולה להוביל להפרת האיזון התרופתי אצל החולה. המבקר מצא כי בקופות החולים כללית, מאוחדת ולאומית אין מנגנון או הנחיות שיבטיחו כי לא יוחלפו לחולים תרופות מהסוג הזה. המבקר העיר כי ראוי שהקופות יפרסמו רשימת תרופות כאלה. במכבי, אגב, כבר פועלים לפי נוהל זה.
בעיה שניה שאליה התייחס המבקר היא הפגיעה שנגרמת לקשישים כתוצאה מהחלפת תרופות: לאחר שהקשישים התרגלו לצורה ולצבע של תרופה מסוימת, החלפתה עלולה לגרום לבלבול ולפגיעה באופן נטילתה. באף קופה אין נוהל שמתייחס לעניין ולדעת המבקר יש להגביל למינימום את החלפת התרופות לאוכלוסייה הרגישה הזו.
רשימת תרופות שאין להחליפן
בהתייחסות ששיגר בחודש שעבר יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר יורם בלשר, לראש מינהל רפואה במשרד הבריאות, ד"ר יצחק ברלוביץ', לקראת פרסומן של הנחיות חדשות בעניין, הוא מונה כמה ליקויים ומציע דרכים לתקנם: ההצעה הראשונה היא לחייב את הקופות להדפיס על כל מרשם הוראה סטנדרטית שלפיה אין להחליף את התרופה באחרת. יצוין כי נוהל זה כבר קיים במרבית הקופות, למעט במאוחדת, אם כי הוא אינו מחייב.
ההצעה השנייה היא להקים מערך דיווח לרופא על החלפת תרופה. מערך כזה ימנע את המצב הנוכחי שבו לרופא המטפל אין שום אפשרות לדעת אם הרוקח ניפק למטופל שלו תרופה אחרת מזו שרשם. "אם הרופא לא יידע עלולים להיווצר כשלים בטיפול", מזהיר בלשר.
ההצעה השלישית זהה בעיקרה להמלצת מבקר המדינה, ולפיה תגובש רשימת תרופות שאין להחליפן, אלא אם הרופא הורה אחרת.