היי-טק? לא, תודה.

היי-טק? לא, תודה
18.7.2001 הארץ


מאת מיכל פלטי

רבים מעובדי ההיי-טק שפוטרו זוכרים את קבלת המכתב הרשמי כרגע טראומטי. ואולם לא כל אלה שהיו קשורים בעולם הטכנולוגיה ועזבו אותו, חווים תחושה של אובדן. חלקם רואים דווקא בעבודה בענף תקופה קשה שפגעה בחייהם, ובהתנתקות ממנה הזדמנות לפתוח פרק חדש. הם גם לא מתכוונים לחזור לעולם ההיי-טק, אפילו אם יתאושש מהמשבר.

גלית, 28, היתה מנהלת פרויקטים בחברת אינטרנט גדולה המתמחה במערכות מידע. "הגעתי להיי-טק במקרה", היא מספרת. "למדתי כלכלה ובמהלך הלימודים חיפשתי עבודה. רציתי לעבוד עם אנשים ולא לשבת כל היום מול מול מסך מחשב. בחברת ההשמה המליצו על חברה שמחפשת מהנדס תעשייה וניהול. אף על פי שזה לא המקצוע שלי, עברתי מבחנים ונתנו לי הזדמנות".

כיום, חברות הטכנולוגיה הן מבחינתה מחוץ לתחום. "בסך הכל העבודה היתה מעניינת, ובהתחלה הלחץ הכניס אותילמתחים חיוביים", היא מספרת. "הבעיה היתה שעות העבודה הרבות שנדרשו ממני. עבדתי שם שנתיים וחצי, אבל אם מביאים בחשבון את השעות הנוספות מדובר בשלוש שנים לפחות.

"בדיעבד, כל הנורמה הזאת נראית לי כמניפולציה על העובדים - נותנים לך הרבה כסף אבל קושרים אותך למשרד. הגעתי לעבודה ב-09:00 וסיימתי בשעות הערב המאוחרות. אם רציתי לצאת מוקדם יותר נאלצתי למצוא תירוץ, כאילו משהו אצלי לא בסדר".

שעות העבודה הארוכות, היא אומרת, פגעו בחייה. "לא היו לי חיים פרטיים, ונהפכתי למתוסכלת. במקביל הפסקתי להבין את אלה שעבדו אתי. היו בהם אנשים שהתחתנו, ואחרי ירח דבש יוקרתי בזנזיבר חזרו לעבוד המון שעות. כששאלתי אותם הם אמרו 'אלה השנים בהן אנחנו בונים את עצמנו'. הם לא הבינו שבדרך זו לא יישאר להם מה לבנות.

"מבחינתי, זה היה מחנה עבדים. כשאת מגיעה הביתה מאוחר, יש לך מערכת שלמה של פיצויים. אין כוח לבשל, אז אוכלים במסעדות. נהגתי גם לעשות קניות מטורפות של בגדים ומוצרי חשמל. ביזבזתי הרבה כסף, כדי להרגיש שיש תמורה לעבודה.

"אחרי שנתיים הבנתי שאני מפסידה את החיים, אבל היה ברור לי שכל עבודה אחרת תהיה רווחית פחות וזה הפחיד אותי. רגע אחרי שהחל המשבר, התפטרתי. למרות החששות, הבנתי שזה הזמן לחזור לחיי שפיות".

בארבעת החודשים האחרונים עובדת גלית באגף הכספים של חברה. "זו עבודה אפורה למדי, כל יום מ-09:00 עד 17:00. אין מכונית צמודה, אין פלאפונים, אין ימי כיף. אבל אני חוזרת הביתה באור יום, וזה שווה הכל. באוקטובר אתחיל ללמוד פילוסופיה לתואר שני - הכי רחוק שאפשר מהיי-טק. למפוטרים בענף אני אומרת: 'קיבלתם הזדמנות שלא תחזור, תתחילו לחיות בשביל עצמכם ולא למען אחרים'.

מרב, 33, עברה קורס הסבה לניהול אתרי אינטרנט לאחר שעבדה בעריכה. "נרשמתי לקורס מכמה סיבות - חיפשתי שינוי בחיים, אני אוהבת ללמוד, ואנשים סביבי שעבדו בהיי-טק עשו המון כסף. בסיום הלימודים המורה שלי הפנה אותי לחברות שונות, אבל כשהגעתי התברר ששעות העבודה ארוכות והשכר נמוך למדי. אנשים צעירים יותר שלמדו בקורס החליטו להיכנס לתחום בכל מחיר, להשתכר מעט בהתחלה ולגור עם ההורים כדי לצבור ותק וניסיון. הרפתקה כזאת לא היתה בשבילי.

"במהלך הקורס היתה לי תחושה שזה לא יכול להיות אמיתי. לא ייתכן שאפשר לקבל משכורת גבוהה לאחר קורס שנמשך עשרה חודשים. ובאמת הקורס הוא רק טעימה, ואינו שווה ערך ללימודים הנמשכים שלוש שנים לתואר באוניברסיטה. אם לא באים לקורס מצוידים בידע מוקדם, לא יוצאים עם ידע מקיף. הקורסים מתאימים לאנשים קצת פתאים, כמוני".

בסופו של דבר חזרה מרב לתחום עיסוקה הקודם. "מצאתי עבודה בעריכה שעניינה אותי יותר מהמשרות שהוצעו לי בהיי-טק. גם שעות העבודה יותר מתקבלות על הדעת. אין לי ספק שרשת האינטרנט תקום על רגליה יום אחד, ואז אולי אשתמש בידע שצברתי. הרשת הרי לא תחדל להתקיים, אבל ההתפתחות שלה תהיה שונה. בינתיים 11 אלף השקלים ששילמתי תמורת הקורס הם כסף מבוזבז".

גלי, 28, פוטרה לפני חודשיים מחברת היי-טק בה עבדה כבודקת תוכנה במשך כשש שנים. "כיום אני אומרת שהפיטורים הצילו אותי, מכיוון שנמאס לי לעבוד בתחום", היא אומרת. "מצד שני, לקבל מכתב פיטורים זה מדכא".

לחברה הגיעה גלי באמצעות חברת השמה. "אפילו לא ידעתי היכן נמצא כפתור ההפעלה של המחשב. קיבלו אותי כמזכירה, ואחרי חודשיים ביקשתי לעבוד כבודקת תוכנה. במשך השנים חשבתי לעבור לתכנות ולמדתי מחשבים באוניברסיטה הפתוחה, אבל מכיוון שלא היה לי ניסיון פירוש הדבר היה ירידה במשכורת".

למרות שעות העבודה הרבות, הלחץ והבדידות מאחורי המחשב, היא מציינת שלעבודה היו צדדים טובים. "נסענו לחו"ל, היו ימי כיף, אירגנו לנו מסיבה אחת לשנה. רוב העובדים היו בגילאי 30-24, וכשהגעת בבוקר היתה כמעט תחושה של דיסקוטק. היה לנו אפילו דשא למטה, כמו בתיכון. גם היחס של ההנהלה לעובדים היה נפלא. הרגשתי שאני לוקחת חלק בהצלחה גדולה, וזה מאוד מחמיא".

זמן קצר לפני המשבר עברה גלי לחברה אחרת. "לפני כן קיבלתי 30 פניות ביום מחברות אחרות. הכל השתנה כשהחל המיתון בענף. אנשים פוטרו ובסופו של דבר הגיע תורי. מאז, כבר חודש וחצי, אני מובטלת. בלשכת התעסוקה אני פוגשת חברים רבים. כל יום שלישי ושישי אני פותחת עיתונים ועוברת על מודעות הדרושים, אבל בינתיים קיבלתי רק הצעה אחת. ברור לי שלהיי-טק לא אחזור, אולי אלמד עיצוב פנים. כל תחום אחר נראה לי יציב יותר".

נועה ולד, 36, למדה עיצוב תעשייתי בבצלאל לפני שהשתלבה בעולם ההיי-טק. במשך כמה שנים עסקה בתכנון מוצרים ללימוד הוראה והדרכה במחשב, וב-94' הקימה עם שלושה שותפים חברת סטארט-אפ. החברה שעסקה בפיתוח כותרים ללימוד שפות, גייסה הון והונפקה בבורסה בלונדון.

לפני כמה חודשים פרשה ולד לחלוטין מהתחום. "הסכום שקיבלתי ממימוש האופציות איפשר לי להפסיק לעבוד בכלל, אבל זו אפשרות שהבהילה אותי", היא מספרת. "החלטנו להקים, אחותי ואני, סטודיו לעיצוב פנים. שמו 'אחותי ואני', ורק אנחנו מועסקות בו. יש לנו שליטה מלא