התמכרות לקעקועים

התמכרות.
אין לי שום דרך אחרת להגדיר את זה יותר טוב. ולא שאין דרכים אחרות, יש הרבה. אפשר לקרוא לזה אומנות, אפשר לקרוא לזה החצנה של האישיות, הרבה אנשים קוראים לזה טמטום (ברור שהם טועים), אבל אצלי זאת התמכרות.

כמובן, כמו כל התמכרות בהתחלה לא ידעתי שאני מכור.
את הקעקוע הראשון עשיתי לפני יותר משנה, בנובמבר 99' שבועיים לפני הגיוס, עשיתי את זה יותר בגלל יצר התמרדות לעשות איזה משהו אחד נגד המוסכמות לפני שאני מתגייס. וגם לא לקח לי הרבה זמן לבחור. תוך שעה וחצי ראיתי את מה שאני רוצה בקטלוג (זאב, לא צבעוני) שילמתי ועשיתי. ברגע שבעבודה נגמרה והסתכלתי בראי הייתי מכור, רק שלא ידעתי את זה עדיין.
באותו הלילה לא יכולתי להרדם, לא בגלל הירהורי חרטה והתייסרות על בחירה או ביצוע גרוע, אלא בגלל סיפוק עצום. כל הלילה ישבתי והסתכלתי עליו בראי (הוא בגב, בשכמה השמאלית), אז גם התחילה להתבשל המחשבה על קעקוע שני.

עברו שבועיים התגייסתי, סיימתי טירונות (02) ונכנסתי לתפקידי בצבא, בו אני מאד מאד מרוצה. אבל כל הזמן הטרידה אותי המחשבה שמשהו חסר, משהו אינו במקומו. וידעתי גם מה חסר, קעקוע, לא משהוא רעשני רק איזה צמיד נחמד וסולידי ליד, למעלה קצת מתחת לכתף. אז, כך חשבתי אהיה מושלם.
אבל תמיד משהו עצר בעדי. אולי עדיף שאני לא אעשה? מה אני צריך עוד אחד מאלה? יש לי כבר אחד שממלא אותי בהרגשת סיפוק אז למה עוד אחד? סתם בשביל השוויץ? עזוב את זה למה אתה צריך את זה בכלל??
וכך עברה לה יותר משנה.

דצמבר 2000.
לא יכולתי יותר. הכמיהה לקעקוע נוסף הכריעה את כל השיקולים האחרים. הלכתי לאותו סטודיו בו עשיתי את זאב (שם מקורי האא??) והסתכלתי בצמידים שונים. שום דבר. אפילו לא צמיד אחד שראיתי את עצמי מבלה איתו כל חיי.
מתוך גחמה קלה לקחתי קטלוג של בע"? (תאמינו או לא היה זה אותו הקטלוג ממנו בחרתי את זאב) דיפדפתי ופתאום ראיתי את זה. פיניקס, עוף האש מהמיתולוגיה המצרית. מיד ראיתי בעיני רוחי את צורת הקעקוע, הפיניקס פורש כנפיו ונוסק במעלה זרועי כשזנבו המפואר מקיף אותה פעם אחת והכל בצבעי להבה ואש. מיד ידעתי, את הקעקוע הזה אני רוצה.
עבר חודש עד שהצלחתי להשיג את הכסף (חייל בסה"?) וב-22 לינואר, יום הולדתי, הלכתי לעשות אותו. בלילה לפני לא ישנתי מרוב התרגשות וכל הזמן דימיינתי איך תיראה זרועי בעוד פחות ?-12 שעות.
למחרת, כשהסתכלתי במראה אחרי 3 שעות של עבודה מייגעת (של המקעקעת כמובן לא שלי), חשבתי: "זהו, מושלם"!
בלילה שאחרי גם לא ישנתי, עוד פעם הסתכלתי על הקעקוע כל הלילה (הוא באמת יצא מהמם).
עדיין לא ידעתי שאני מכור.

אני הייתי בעננים, הראיתי את Fawkes )זה השם שלו) לכל החברים, ידידים, אויבים ואנשים זרים ברחוב שהצלחתי למצוא. אפילו התגובות הטיפשיות (אבל זה לא מתאים לאופי שלך בכלל…קצת צעקני, לא?) לא הזיזו לי, הייתי מאושר.
עבר שבועו בשיטוטי האין- סופיים באינטרנט נתקלתי באתר של ציורי פנטזיה, ציורים נחמדים, כשלפתע ראיתי ציור ?-?-?-?-? (נחסוך ממכם את התיאור, אולי אני אראה לכם את הציור בעתיד). המחשבה הראשונה שעברה במוחי הייתה: "אני חייב קעקוע של זה" השנייה היתה:"מה קרה לך? לפני שבועיים עשית. כבר כל-כך מהר, למה?" השלישית היתה: "לא יודע למה, אני פשוט חייב, זה יפה".
עבר שבוע בו הוקדשו מרבית מחשבותיי ?"מה אפשר לשנות בו? איפה לשים אותו? אולי כדאי שזה יהיה יותר קטן? אולי כדאי שזה יהיה יותר גדול?".
ואז, בלילה חסר מנוחה, הבנתי. אני מכור.

מכור לקעקועים.
אולי זה נשמע רע, אבל זה לא. חוץ מהמחיר ההתמכרות הזאת אינה דומה להתמכרויות אחרות.
ההתמכרות הזאת היא דבר טוב. היא גורמת לך או אותה הרגשת העונג שאתה מקבל מסטיפה של חשיש או מזריקה של קוקאין משובח (לא שניסיתי), בלי שום דבר מההשלכות הרעות.
הגעתי למסקנה שאין שום דבר דומה בעולם לעשיית קעקוע. הבחירה והעיצוב כמוהם כגלגול הג'וינט ומכילים בתוכם את הציפיה וההתרגשות לקראת הדבר שעומד לקרות. הרעש של המחט כשהיא מתחילה לפעול מעביר בי מיד צמרמורת (מהסוג הטוב) ההרגשה שעוברת כשהמחט נוגעת בעור היא אקסטזה אמיתית (אני אישית לא הרגשתי כאב באף-אחד מהקעקועים שלי), האנרגיה נאצרת ומצטברת ככל שהקעקוע נבנה מול עיני ומגיע לשיא, שהדבר הכי דומה לו זה אורגזמה, עם סיום העבודה והצפייה ביצירה המושלמת לראשונה. הרגשה שאינה דועכת עם הזמן אלא רק חוזרת ומתחזקת בכל פעם שאני מביט בקעקוע מעל לחמש דקות, מלטף אותו עובר על קווי המתאר שלו ומעריץ את שלמותו (תמיד מלווה במחשבה "אני לא מאמין שזה באמת עלי").
אני לא יכול להפסיק לחשוב על הקעקוע הבא, ועל העונג וההנאה שהוא יגרום לי.
וזאת באמת לא התמכרות רעה. אין לה טריפים שגורמים לך להרגיש כמו ערימת חרא למחרת בבוקר. היא לא גורמת לך לעשות דברים מאד חכמים כמו לנסוע עם המכונית מעל צוק. אין שום סיכוי למות ממנת-יתר או לשבת בכלא 20 שנה על סחר ושימוש. למעשה ככל שמשתמשים בה יותר ההרגשה הטובה שהיא נותנת רק מתחזקת ומתגברת.

אז כרגע אני חושב ומחכה לקעקוע הבא, בינתיים אין כסף אז לא יקרה בקרוב וגם לא החלטתי לגמרי על העיצוב הסופי (זה הרי חייב להיות מושלם, לא?). ככה שאני אצטרך להסתפק בתענוג שאני מקבל מהשניים שכבר יש לי. אולי אני אעשה איזה פירסינג קטן, רק משהו שיחזיק אותי עד ?"מנה" הבאה.

אבל אני יודע דבר אחד:
קוראים לי עומר כביר, אני מכור לקעקועים. אין לי בעיה עם זה, וגמילה לא באה בחשבון!!


זהו.
אני מקווה שלא העקתי עליכם יותר מדי. אלא פשוט היו דברים שהייתי חייב להגיד.
תודה.