פירסינג בפיטמה כחוויה ארוטית

ידידתי הטובה ונוקס-דה לוקס (Venux De Luxe) מנסה כבר הרבה זמן לשכנע אותי לכתוב לפורום על אחת החוויות היותר אינטימיות (ויש שיאמרו- סוטות ממש) של חיי.
"את ממילא משתמשת בשם בדוי" היא אמרה, "וצריך לעודד אנשים בפורום לכתוב על חוויות אישיות, הרי כולנו באים לכאן בשביל האנקדוטות המלוכלכות"
"קטונתי" עניתי לה, מסתכלת בחשש על המחוך המבהיל שהיא איימה לקנות, "והרי רק פירסים מעטים מעטרים את גופי, ובעניין הקעקועים אני עדיין בתולה" אך ונוקס לא ויתרה לי, ואחרי הרבה איומי סרק והבטחות שוא נאותתי לחלוק עם הקהילה את הסיפור הלא-ממש-מעניין על התהליך הקצר והמרגש של ניקוב פטמתי השמאלית.
אני פונה בקריאה נרגשת אל כל הגולשים: הישארו עימנו!! אם זה כל כח העמידה שלי מול הפצרותיהם של ונוקס ואר-טיסט, פרסום של תמונה של כל העסק הוא ממש מעבר לפינה.

ולסיפורנו.
הפירס שלי בפטמה הוא השני שעשיתי בחיי. ההתמכרות הזו שכולם מדברים עליה תקפה גם אותי, וביום בהיר אחד התייצבתי בפסיכו לעשות עוד עגיל אחד.
גיא הפירסר ואני, נכנסנו אל החדר הקטן שבפאתי הסטודיו, לאחר שסיכמנו כמה פרטים לא מעניינים (טיטניום, ברבול, בלי קשקושים מיותרים, עגיל פשוט).
הוא לא הפסיק לחייך, זה נשמע שולי, אבל הבנאדם פיזר סביבו אווירה נינוחה ומקצועית, מה שמאד עזר לפירפורי הבטן שלי דאז.
על הקיר שם יש כתבה קטנה גזורה מעיתון, כותרתה- "מחשבות על סקס עוזרות להפיג כאבים". "ניחא" אמרתי לעצמי. ומאותו רגע הכל נראה שונה. ניסיתם פעם לחשוב על סקס כשהגבר המצודד שמולכם שם כפפות גומי על ידיו? זה סוטה במידה שלא תיאמן, ומעורר המון זכרונות ילדות באשר למשחקי "רופא וחולה".
ה"רופא" שלי ביקש ממני להוריד חולצה.
חזיה- לא לבשתי.
הורדתי את החולצה, משתדלת לשמור על פאסון. הוא ניגש אלי, עט פיילוט בידו. אני לא חושבת שמישהו אי פעם התרכז כל כך בחזה שלי: גיא רכן אלי, ובריכוז עילאי ניסה לסמן שתי נקודות על הפיטמה שייצרו קו ישר שיקביל בד-יוק לרצפה:
-"תעמדי ישר!"
-"ככה?"
- "לא, י-ש-ר"
-"עכשיו יותר טוב?" ניסיתי להרגיע את הרעד בברכי,
-"כן..."
הוא סימן.
גיא השכיב אותי על המיטה שליד הקיר. "נוח לך?" "בההההאהההה" הוא החליף עוד זוג כפפות והתחיל לסדר כלי משחית מעוקרים על מגש סטרילי. ניסיתי להפסיק לשנייה לחשוב על סקס, אבל זה היה מסובך משחשבתי. קודם כל, כי הבטיחו לי שזה מפיג כאבים, ושנית, הנ אני שוכבת על מיטת עור, עירומה ממתני ומעלה, כשמולי יושב צעיר זר לחולוטין, טוב מראה ועם פלאש-טאנלים מגרים בתנוכי אזניו. צמרמורת נעימה עברה בי.
הוא ניגש אלי, רכן מעלי.
הסביר לי בכמה מילים מה הולך לקרות, ואני הנהתי אליו מתוך ענני עונג עצור.
קשה לי להסביר את התחושות מאותו רגע ואילך, שערו:
אני שוכבת, חסרת אונים למדי, כשמעלי גוהר ילד יפה, שדי בין אצבעות ידו האחת, מבט חומל בעיניו (הירוקות?) ומחט ענקית בידו השנייה.
"הוא הולך להחדיר לי" חשבתי
"זה עלול לכאוב"
זה לא.
הייתי כל כך מחורמנת שלא הרגשתי כלום.
פלטתי גניחה חלושה, בעיקר בשביל לא לפגוע לו באגו, אתן יודעות, לפעמים עדיף לזייף.
"איך את מרגישה?" הוא שאל אחרי, "את בסדר?"
הייתי בסדר גמור, קצת מסוחררת והוא נתן לי לשתות.
מעולם לא הייתי צריכה את אותה "סיגריה שאחרי" כמו באותן דקות, אבל נשארתי לשמוע את ההסבר החשוב על הטיפול בשבועות ההחלמה שיבואו.

ריחפתי לי החוצה מהסטודיו, העולם כולו חייך אלי, ונשבעתי שלעולם, אבל לעולם לא אספר על החוויה המיוחדת והמביכה הזאת לאיש.
אח, ונוקס, תראי מה גרמת לי לעשות.