מה באמת גרם לפסילת תוכנית אוגנדה?

58 שנים אחרי הקמת המדינה, מתברר שדו"ח מגמתי שהוצג בפני [[הקונגרס הציוני]] השביעי הביא לדחייתה של [[תוכנית אוגנדה]].

ד"ר גור אלרואי מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, טוען כי חוות הדעת שהציגה הוועדה שבחנה את הנושא הייתה מוטה, בגלל שאחד מחבריה, נחום וילבוש, הלך לאיבוד בזמן סיור באזור. החוויה השלילית גרמה לו להתנגד לתוכנית, שנפסלה בעקבות כך על ידי הקונגרס הציוני.

תחילתה של תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני השישי ב-1903, אז העלה [[בנימין זאב הרצל]] את ההצעה להתיישב באזור. לא מדובר ב[[אוגנדה]] של היום, אלא באזור גואנס-דגישו ב[[קניה]]. חברי הקונגרס החליטו להוציא משלחת, שתבחן את חבל הארץ המיועד. שבעה חודשים לפני הקונגרס הציוני השביעי, בו אמורה להתקבל החלטה, יצאה המשלחת לדרכה.

חברי המשלחת התפצלו, במטרה להספיק לראות כמה שיותר, וקבעו להיפגש לאחר 12 יום במקום שקבעו מבעוד מועד. שניים מהחברים, הייל הברונס ואלפרד קייזר, הגיעו אל היעד, ואילו החבר השלישי, נחום וילבוש, הלך לאיבוד. מצפנו התקלקל והוא לא מצא את דרכו. הוא חש ברע, והיה מצוי בלחץ נפשי גדול.

בסופו של דבר, שני החברים כתבו דו"ח חיובי מאד על אוגנדה, וטענו כי מדובר באזור נקי ממחלות ודליל באוכלוסין, וכי השטח נמצא במצב טוב ומתאים. וילבוש, לעומת זאת, סיכם את הדו"ח בצורה שלילית וטען שאין מה לחפש באוגנדה.

ד"ר אלרואי טוען, כי האופן שבו הוצג הדו"ח בקונגרס הציוני השביעי בשנת 1907 נתן דגש יתר למסקנותיו של וילבוש ופחות לשני האחרים. חוות הדעת החיובית הוצנעה, ולכן פסל הקונגרס הציוני את התוכנית.