הכל כולל הכל, כולל הכותל

לפני ימים אחדים החלו בארץ שידורי ערוץ דת אוונגליסטי, בכבלים ובלוויין. מי שזיפזפ מימיו באזור חצות הלילה לערוץ סטאר ונפל על תכניות הדת הנוצריות (או בשנות השמונים כיוון את האנטנה לערוץ המזה"ת) כבר עמד וודאי על הגיחוך שבהגשת הטפות דתיות בפורמט הזה. הפער בין היומרה הרוחנית הנשגבת והעטיפה הטלוויזיונית זועק לשמים, ומצטמצם רק בזכות רטוריקה אלימה. מה גם שהנוצרים האמריקאיים הטיפשים שחושבים שישו היה בנו של אלוהים.

כיהודים, אנו נוהגים לתפוס את הדת שלנו כסולידית יותר, כזו שלא זקוקה לניצוצות פופוליסטיים מהסוג בו עושים האמריקאיים שימוש. קמעות הן הרי מחוץ לתחום, כי כאן נדרש קשר ישיר בין הנפש היהודייה לבין בורא עולם. כישראלים אנו משוכנעים שמדינתנו הינה רב תרבותית ודתית, אשר בה נתונה זכות קיום בכבוד למאמיני כל הדתות, לפחות המונותאיסטיות שבהן.

ובכן, לפיני גרשון יש חדשות בשבילכם. לאחר שבזבז משך שלושה קמפיינים בדרך לגביעי אירופה את כל אבקת הקסמים שקיבל מאלוהים, החליט השליח לטעון מחדש את כוחותיו המאגיים ולבסס את מותג הכהן הגדול. מבחינת זמנים, הסתדר לו סבבה עם הקמפיין לחברת התעופה. במקרה, באותו הזמן, החליט הכותל המערבי שגם הוא זקוק ניעור, צחצוח וברנדינג, ופנה אל גרשון בבקשת עזרה.

כך נולד לו "הקמפיין השיווקי לכותל המערבי"- אחד המשפטים הסהרוריים בדברי ימי הדתות. בפרסומת הטלוויזיה הראשונה (או שמא זה רק פרומו לקראת הגאולה?) פונה גרשון אל הצופים, מזכיר להם בצניעות את ההיסטוריה שהוא עצמו עיצב עבור מדינת ישראל, וחותם בכך שלא משנה אם הם חילוניים או דתיים, אתיופים, אשכנזים או מזרחיים, עשירים או עניים- "כו-לנו יהודים". חוץ מאלה שלא, כמובן, אבל הם לא נחשבים, וההיסטוריה של גרשון לא מיועדת להם ממילא. מאחר שכך, עלינו לפקוד את הכותל, ולהתחבר לזהות שלנו, דבר שיש להודות כי לא עשינו זה זמן רב.

בפרסומת השנייה גרשון מברך את הצופה על בר המצווה המתקרב של בנו. לפיני יש טיפ בשביל ההורים הנרגשים. לא, הוא לא ממליץ להם על בר דינמי או דיג'יי מטריף: עליהם לערוך את ההילולה בכותל. לא ברור למי מיועד הקמפיין - האם לאוהדי ספורט שמילה של גרשון בשבילם היא ציווי אלוהי, או לציבור הרחב יותר, שיראה את התבונה בדבריו של המעכאר המקצועי האהוב ויקנה את הסחורה. כך או כך, המטרה הנסתרת של הקמפיין, כמו שאר הקמפיינים השונים הקוראים לאיחוי הקרעים בעם, היא לזרוע טמטום וקהות מחשבה.

והדרך? כמובן: מיסיונריות נחותה, שעושה יפה להזניית היהדות; הסמל הנצחי של העם נזקק לשירותי היח"צ של אדם דוחה, פרחח שלא נוסע בשבת, אבל באופן מוכח לא מקיים מצוות שבין אדם לחברו. גרשון הוא איש מפורסם, והערך אותו הוא מייצג הינו הצלחה מקצועית וחומרית. בכך שמה היהדות של ימינו את מבטחה. אם היינו צריכים עוד עדות לתהליך נעדר הברקסים שעובר על החברה, בו הכל, כולל הכל, עובר הפרטה ומסחור פראיים, הגיע הקמפיין הנוכחי כדי לחדד את הנקודה: מעתה אימרו הכל, כולל הכל, כולל הכותל.