מתקפלים אחורה

ההיסטוריה נותנת את המשמעות לדברים. הפילוסוף היווני קיקרו אמר בדרשתו: "להיות בור לגבי מה שהיה לפני שנולדנו זה להישאר ילדים לתמיד"

מאמר זה יתאר את התקופות העיקריות של היוגה לאורך ההיסטוריה, מאז העדויות הראשונות להופעתה וכיצד הגיעה למעמדה ותפוצתה במאה שלנו.

ההיסטוריה של היוגה אינה ברורה לחלוטין, ראשית כיוון שאין הרבה חומרים כתובים על הנושא ושנית כיוון שההודים, בניגוד לסינים לדוגמה, לא תיעדו בצורה אמינה את הכרונולוגיה ההיסטורית שלהם עד לתקופה המודרנית. לכן איש אינו יודע בדיוק מתי החלה המסורת של היוגה. אנו יודעים כיום שמקורותיה הם בהודו לפני 5,000 שנה.

ההוכחות לאמונות היוגיות ולתרגולים השונים נמצאות בכתב העתיק שנקרא "ריג-וודה" המתאר את המדיטציה והשפעותיה. מאז שהופיעו הכתבים הראשונים של היוגה, למעלה מאלפיים שנה לפני הספירה, החלו להתפתח בהודו שיטות תרגול במישורים הפיסיים, המנטלים והרוחניים במסגרת הדת והפילוסופיה, כדי לזכך את נפש האדם וכדי לעזור לו להשיג מצבים טרנסדנטאליים שמעבר לתפיסה החושית.

היוגה התפתחה בעיקר כדרך רוחנית המשלבת בתוכה טכניקות ותרגולים שמטרתם להסדיר ולזכך את הגוף והנפש, בעזרת תרגילי גוף, טכניקות נשימה ושיטות של מדיטציה שהועברו בסודיות ישירות מהמורה לתלמידיו. התרגילים פותחו על ידי חכמי הודו הקדומים הנקראים רישים (הרואים), אשר היו להם ידיעות פיסיולוגיות מופלאות, וכן ידיעות פיסיכולוגיות ורוחניות. הכתבים המסורתיים של הרפואה היוגית, הנקראת "איורוודה", מתארים כיצד קבוצה של רישים יצאה מהתרבות המפותחת של עמק ההינדוס והתכנסה למרגלות הרי ההימליה כדי לדון בבעיה של החולי והשפעתו על חיי האדם.

הם החלו לעשות מדיטציה כדי למצוא דרכים לסלק את החולי ופיתחו את אחת משיטות הרפואה העתיקות בעולם בעלת שמונה ענפים (רפואת פנים, ניתוחים, רפואת ילדים, אף אוזן גרון, תות הרעלים. פסיכיאטריה, חידוש הגוף ורפואת נשים). לאות הערכה על הידע העצום של האיורוודה ברפואה, נקרא ארגון המנתחים בארה"ב - SUSHRUD, על שם אחד מבתי הספר הקדומים לאיורוודה.

מהן התקופות העיקריות ביוגה לאורך ההיסטוריה:

3000-1800 לפנה"ס: הציוויליזציה בעמק ההינדוס.

העמק הפורה של נהר ההינדוס הינו אחד המקומות הנחשבים כערש הציוויליזציה הקדומה של סין, מצרים ושומר. הערים בעמק ההינדוס היו מפותחות ומאורגנות היטב. הן הקימו מערכות משותפות ביניהן שכללו כתב ציורים ומערכות מדידה ומשקל משותפים. כמו כן הייתה להן ארכיטקטורה מאוד מפותחת.

בשנת 1700 לפנה"ס החלה קריסתה של תרבות זו, בעקבות שינויי אקלים ופלישת נוודים המכונים אריאנים, שהיגרו מצפון מערב הודו. המוטיבים היוגים הראשונים בהיסטוריה מתוארים על חפצי אמנות מאותה תקופה שגילו ארכיאולוגים.

1500-800 לפנה"ס: התפתחות הוודות

הדת שפיתחו האריאנים מצאה את ביטוייה באוסף של מזמורים ופיוטים בשם "ודה" שפירושה "ידע". הוודות החלו להיכתב בין 1500-1200 לפנה"ס. המקור של הוודות נחשב לפי ההנדים לנצחי והוא קיים מאז ומעולם. הוא מתגלה בכל פעם מחדש לקבוצה של חכמים הנקראים רישים, שמקדישים את חייהם להתבוננות ומדיטציה.

500 לפנה"ס-200 לספירה.

בתקופה זו נכתבו העקרונות הרוחניים של היוגה בצורת שירים וסיפורים. תקופה זו כוללת את התפתחות האופנישדות שהופיעו לראשונה במאה התשיעית לפני הספירה. בתוך האופנישדות יש קבצים העוסקים בגילויים מיסטיים כגון: טבע המציאות, הטבע האנושי ותהליך השחרור מכבלי הבורות. כמו כן מוזכרת כאן גם התפתחות המהברהאתה.

כ-200 שנה לפני הספירה היוגה נערכה כשיטה על ידי החכם פטנג'לי מהארישי שחי במאה השניה לפני הספירה. הוא ניסח את היוגה ב-185 פסוקים שרוב הפרשנים מתבססים עליהם עד היום.

הסוטרות של פטנג'לי הם החיבור העיקרי של היוגה האזוטרית בהם הוא מתאר את מאפייני התודעה האנושית, את המשמעות של המצבים הרבים המגבילים אותה, את ההשתחררות מהם ואת המסלול של הדרך הרוחנית עצמה.

200 שנה לספירה

בתקופה זו מתחילים להתפתח פרשנויות נרחבות על היוגה סוטרא של פטנג’לי. הבסיס המטאפיסי אינו נשען יותר על הוודנטה אלא על אינטרפטציה דואליסטית של המציאות.

200-1900 לספירה

בתקופה זו ממשיך הלימוד הלא דואליסטי מהתקופה הפרה-קלאסית, כאשר הוא מתעלם מהחלק העיקרי הדואליסטי הכלול בסוטרות של פטנג'לי, אך עושה שימוש קבוע בשמונת השלבים שציין והגדרותיו הדקות. זוהי התקופה של היוגה אופנישד, כתבי הטנטרה והאתה יוגה.

כתבי היוגה אופנישד נכתבו אחרי היוגה סוטרה וכוללים תיאור נרחב, ולעיתים מפורט, של שיטות היוגה והשפעותיהן. הם כתובים כתורה מיסטית סגפנית, הקשורה בפרישות שניתנת מפי אדם חכם או מפי אלוהים לאנשים המחפשים משמעות רוחנית.

כתבי הטנטרה מתארים את פעילות היוגה הטנטרית ומתמקדים בקובץ שיטות שמטרתן לעורר את הכוח השקט של אנרגיית הקונדליני (האנרגיה הרוחנית באדם). הקובץ כולל תיאור מפורט של המסלולים הרוחניים הנמצאים בעמוד השדרה וכמו כן תאור מפורט של הגוף האנרגטי, המורכב מצ'קרות, שהן מרכזי האנרגיה בגוף, ומנאדים שהם המסלולים בהם זורמת האנרגיה בכל הגוף.

בתקופה זו התפתחה האתה יוגה, שהיא כיום היוגה הפופולרית בעולם המערבי. בשנת 900 לספירה חי Goraksha, שנחשב המפתח של שיטת ההאתה יוגה.

בשנת 1400 לספירה ניסח Svatmarama את הכתב הידוע ביותר של האתה יוגה - "האתה יוגה פרדיפיקה" - "האור על יוגת הגבורה". החיבור כולל תאור של תנוחות היוגה, תרגילי הנשימה, וכמו כן תיאור של פירות היוגה. כתב זה איחד את התרגילים הפיסיים והמדיטציה והוא נחשב לבסיס של האתה יוגה.

במאה ה-19 נכתב "הגרנדה סמהיטה" והוא משמש כחיבור העיקרי להדרכה בהאתה יוגה. הוא כולל בתוכו שבעה ענפים של יוגה, בתוכם: היטהרות, תנוחות, תנועות, ויסות הנשימה, התבוננות והתלהבות. הוא מתחיל בתרגול האתה יוגה, המשמש אמצעי להשגת הרג'ה יוגה.

סוף המאה ה-19 - תחילת התקופה המודרנית

התקופה המודרנית מתחילה בשנת 1893 לאחר הופעה סוחפת ורבת רושם של סוואמי ויווקננדה בפרלמנט הדתות בשיקאגו. לפני סוומי ויווקננדה היו כמה מורים שהגיעו לאירופה, אך השפעתם הייתה מקומית בלבד. סוואמי ויווקננדה פתח את השער למורים שבאו אחריו מהמזרח.

בשנת 1924 נוסד ב- lonvala שבהודו המכון הראשון שחוקר את היוגה באמצעי מדידה מדעיים. היוגה מתחילה להיחקר באופן מסודר ועד היום נעשו מאות מחקרים מכל זווית אפשרית. במשך כל שנות המאה העשרים הגיעו עשירות מורים מהמזרח למערב והקימו מרכזי יוגה רבים.

ממחצית המאה מתגברת כמות המחקרים הנעשים על ידי אוניבסיטאות מערביות. היוגה מתפשטת במערב ומתפרסמת כשיטה המביאה בריאות ושלווה בחיים. גם ספורטאים מהמובילים בעולם (כגון: כרים עבדול ג'באר, ג'ונס - שיאן העולם לשעבר בקפיצה לגובה ושיקאגו בולס - קבוצת כדורסל מהטובות בעולם מהליגה המקצוענית בארה"ב) משתמשים בה ככלי לשיפור הריכוז והיכולת. בהדרגה מקבלת היוגה הכרה על ידי מוסדות רשמים בעולם כולו. בארץ נפוצה כיום היוגה בקרב האוניברסטאות והמכללות להכשרת מורים.