מדוע שלישראל לא תהיה נשיאה?

בין כל העיסוקים שבאו לפתחו של משרד ראש הממשלה בהרכבו הנוכחי, עלתה גם סוגיית המועמד לנשיא הבא של מדינת ישראל. השבוע התבשרנו, כי מקורביו של אהוד אולמרט אמרו שהוא יפעל לבחירת הרב הראשי לשעבר, ישראל לאו, לנשיא. זאת ועוד: בקרוב יחל בעבודתו צוות היגוי, שיפעל לגיוס רוב בכנסת להעברת מועמדות הרב עתיר העבר והעשייה. (ע"פ התקשורת, לשכת אולמרט הכחישה את קיומו של הצוות, אך אושרה תמיכתו של ראש הממשלה ברב לאו).

נכון לעכשיו, נראה שסוגיית הנשיא הבא של מדינת ישראל סגורה כבר היום, מאי 2006. יוצא אפוא, שבחודש יולי 2007 נוכל כבר להגיד: 'כבוד נשיא המדינה, הרב ישראל לאו'. מכל מקום, מועמדות הרב לאו אינה הבלעדית והמרוץ לנשיאות לא יעבור בשקט. הסיבה: גם המתמודד הוותיק והקבוע – לא יישאר מעבר לפינה ויחפוץ לסיים את פעילותו הציבורית ממרום משכן נשיאי ישראל. מי זה? נו, באמת, לא קשה לנחש: שמעון פרס. אותו שמעון פרס שפספס את האפשרות להיות נשיא המדינה, כשנבחר משה קצב. בהצבעה חסרו 6 קולות לצ'אנס שלו לעבור דירה למשכן הנשיאות. מועמדים נוספים: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר ואיש מפלגת העבודה, בנימין בן אליעזר, שכבר פועל בנדון.

תפקיד הנשיא וההצלחה לקדם לשם את מי שהוא "מטעם" מפלגת השלטון מהווה מנוף רב חשיבות למקבלי ההחלטות הנוכחיים בצמרת הממשלתית הישראלית.

נשיאי המדינה מאז הקמתה היו: חיים ויצמן, יצחק בן צבי, זלמן שזר, אפרים קציר, יצחק נבון, חיים הרצוג, עזר ויצמן ומשה קצב. אף לא אישה אחת ישבה במשבצת המכובדת הזו. גם היום, למרות נתיביה החיובים של האפליה המתקנת, לא הוצגה ולו מועמדת אחת למשרה רמה זו.

כאן עקב אכילס: דווקא היום, שאוטו-טו-טו יש לנו נשיאה בבית המשפט העליון, יושבת ראש כנסת דומיננטית ופעילה ושרת חוץ שרק טובות אפשר לאמר עליה, אין מי שאפשר להציגה כמועמדת להיות נשיאת מדינת ישראל.

החדשות אודות "וועדת איתור" למועמד הבא לנשיאות רצה בחדשות ימים אחדים. אף קול לא נשמע שואל מדוע אין בין המועמדים גם אישה. השקט הוא בעיקר משום שאין מועמדת בעלת פוטנציאל, שיכולה להתמודד מול מועמד כמו הרב לאו.

איפה שורת לוחמות החרות והשוויון של נשים בחברה ובמדינה? איפה מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ, זהבה גלאון, קולט אביטל או יעל דיין ושאר נשים נכבדות ודעתניות שלוחמות לקידום האישה כפרט וכבעלת תפקיד ומעמד בחברה הישראלית?

ושלא יובן לא נכון. אין לי משהו נגד גברים בבית הנשיא, גם אם הם רבנים; אך גם כשאני ניסיתי לחשוב מי יכולה לשבת על כיסא הנשיאות – בושתי ונכלמתי. התקשיתי לאסוף שמות של נשים שניתן להציבן כמועמדות לתפקיד. אבל בואו וננסה יחד לקבץ שמות: מרים בן פורת, דליה דורנר, גילה אלמגור, אורה נמיר, יעל דיין, שולמית אלוני, במבי שלג, הילרי קלינטון... שוב פוליטיקאיות או משפטניות, או גם זה וגם זה. אבל מישהי טהורה מכל רבב פוליטי או משפטי, לא מצאתי.

האג'נדה תומכת הנשים תפסה תאוצה של ממש בשנים האחרונות, הרבה בגלל נשים דעתניות בעולם המשפט והתקשורת. אלו עשו נפשות וימים כלילות להאדרת שם הנשים וזכויותיהן. אבל ראו מה קרה, דווקא בימים אלו, כאשר בזירה הפוליטית הן התקדמו, דווקא הזירה האזרחית ריקה ממועמדות.

צריך פינצטה ארוכת זרועות שתדלה מים של נשים בעלות אמירה ודעה, אשה עם פוטנציאל שתוכל לעבור את מחסום ההצבעה החסויה בכנסת.

נכון שכאן זה לא אמריקה והנשיאות איננה מוסד שמקבל החלטות, אבל בכל זאת אישה בתפקיד – ראוי ורצוי שתהא.

מה עושים?

כבר כעת חייבים לאתר לפחות מועמדת אחת, גם אם בסופו של דבר 'סגרו' על בחירת הרב לאו. למען העתיד, יש לבצע מסע ציד מסיבי ואינטנסיבי, כי בעוד חמש שנים לא יהיה שום תרוץ שיתקבל בכל מה שנוגע להעדרה של אישה כמועמדת לתפקיד הנשיאה העשירית של מדינת ישראל.