סיכום ורבע

בלי ששמנו לב, עברה רבע עונה וזה זמן טוב לבחון את המגמות המסתמנות בליגה. בניגוד למרבית הסיכומים, לא ננסה להצביע על המפתיעה או המאכזבת (ובינינו, לא צריך להיות גאון גדול כדי להסתכל בטבלאות ולהבין שדטרויט וסינסי מפתיעות והברייבס והאיינג'לס נראים כמו קבוצת הפנטסי שלי ביום רע) אלא ננסה להסתכל יותר על התמונה הכללית ולאפיין את התופעות המרכזיות שאפשר להבחין בהן כרגע וכל זה בלי להזכיר במילה את "ההוא מסן פרנסיסקו שאסור להזכיר את שמו" כי כמה כבר אפשר? אז הנה כמה:

לפי כל הסימנים, היינו אמורים לראות השנה את המשכה של הירידה שחלה בעונה הקודמת במספרים ההתקפיים. שנה שניה שמדיניות הסמים המחמירה (יחסית) מיושמת, היתה צריכה לסיים סופית את כל השפעות הסמים, ולהחזיר את הליגה לעידן שבו הומראנים היו עדיין פחות נפוצים משרי ממשלה ישראלים. אז היתה אמורה. למרות רגיעה מסוימת בשבועות האחרונים, כמות ההומראנס והראנס גבוהה בהרבה משנה שעברה וישנם סיכויים טובים שנחזור לראות את אותם מספריים מפלצתיים שנרשמו בתחילת המאה.

אפשר רק להעלות השערות לסיבה שבגללה ההתקפות חוגגות השנה - אולי הפסקת היבוא מקולומביה השפיעה על פיצ'רים יותר מאשר על חובטים, אולי הקאמבק של כמה חובטים טובים (ת'ומה, ג'יאמבי) משפיע על הסטטיסטיקה, אולי השיפור של הקבוצות שמשחקות באיצטדיונים ההתקפיים - קולורדו, פילי, סינסי גורם לזה. גם ההגשות נראות כרגע מאוד, מעורערות ומעט מאוד מגישים הם 'כסף בבנק' שאתה יכול להיות רגוע כשהם על הגבעה.

בכל מקרה, נצטרך להמתין לסוף השנה כדי להבין באמת האם יש פה שינוי משמעותי או סתם חריגה סטטיסטית מקרית.

מגישים הם עם הפכפך במיוחד, וקלוזרים זה בכלל מקבילת הבייסבול של פוליטיקאי מצוי, אבל נדמה שבשנתיים האחרונות זה כבר נהיה מכה אמיתית. אם בשנה שעברה קית' פולק שכח איך להגיש ואריק גאניה הפך לגירסת הרליבר של קרי ווד, הרי שהשנה נראה שכל השיאים נשברו.

מצד אחד, מגישים אמינים כמו אדי גווארדדו ופרנסיסקו קורדרו איבדו את העבודה שלהם, ואחד הקלוזרים הטובים בליגה - בראד לידג' - קרוב מאוד לכך, ומצד שני, עלבונות למונח קלוזר כמו טד "אני רדנק מגעיל" ג'ונס, בראיין "אני סתם משליך את הכדור לכיוון הכללי של החובט" פואנטס ודייויד "אני ממלא את הבסיסים רק כדי שיהיה לי אתגר" וות'רס מביאים סייב כל יומיים, למרות שהם לא היו מסוגלים לפגוע בסטרייק זון בגודל הפה של פיני גרשון. אפילו מו ריברה נראה פגיע יותר מאי פעם, אם כי הוא כנראה ישתפר ככל שהעונה תתקדם, כהרגלו.

מי בכל זאת נראה טוב? קיי-רוד (פרנסיסקו רודריגז) דומיננטי מתמיד, ג'ו נייתן' היה יכול להיות טוב אם מינסוטה היתה נותנת לו הזדמנויות שמירה, ובי ג'יי ראיין מוכיח שלפחות רכישה אחת בהגשה של טורונטו היתה מוצדקת.

בכל שנה יש קאמבק אחד או שניים שעושים נעים על הנשמה אבל העונה, עד עכשיו, אנשי הקאמבק לא סתם חוזרים - הם גם מובילים את הליגה. ג'ים ת'ומה הוכיח שלא שכח כלום בעונת הפציעות שלו והוא מוביל את האמריקן ליג בהומראנס וריביז, ג'ייסון ג'יאמבי ממשיך את הקאמבק מהעונה הקודמת ומחזיק את היאנקיז כרגע כמעט בכוחות עצמו, ואפילו נומאר מתחיל להזכיר את השחקן שבוסטון העריצה אך לפני שלוש שנים.

גם בגזרת הפיצ'רים המצב מעודד – שילינג חזר בכושר מצוין, למרות היחלשות לאחרונה, טום גלאווין וגרג מאדוקס מזכירים את ימי אטלנטה העליזים וכל מה שחסר לנו כרגע זה שמארק פריור וקרי ווד יחזרו להוביל את הרוטציה של הקאבס כדי להודיע באופן רשמי על שובה של שנת 2003.

יש מקומות, בעיקר איפה שחלק מעובדי מערכת הספורט של וואלה! מסתובבים, שהנסיך אלברט הוא שמה של סטיה מינית שהדפדפן פה יתבייש להציג, אבל בעולם הבייסבול של היום מדובר בתופעה ששווה להקדיש לה פסקה משל עצמה. אם בחמש השנים הראשונות שלו הדהים פוחולס את כולם עם מספרים של שחקן בשיא הקריירה, הרי שפתיחת העונה הנוכחית מוכיחה שכנראה עוד לא ראינו כלום. כרגע פתיחת העונה שלו היא הטובה בהיסטוריה, מבחינת כמויות הומרים, ויחד עם ההובלה בראנס מוכנסים ואחוז חבטה שנוגע ב340, הרי שעונת טריפל קראון ראשונה מזה כמעט 40 שנה נראית כמו משימה אפשרית בהחלט, אם לא העונה אז מתישהו בשלוש שנים הקרובות.

עוד משימה שאפשר לחלום עליה, גם אם בחדרי חדרים, היא שיא ההומרנס לעונה, שעומד על 73 ועד לפני שנה נראה בלתי נגיש כמעט כמו שיאיה של פלורנס גריפי ג'וניור באתלטיקה. כרגע עומד אלברט על קצב של 84 הומראנס, והשאלה היחידה שפתוחה היא עד מתי ימשיכו מאמני הליגה להגיש במקום להוליך אותו. בהנחה שג'ים אדמונדס וסקוט רולן יצליחו להגן על אלברט כראוי, יש סיכוי שנזכור את העונה הזאת בזכות מישהו אחר מזה שקבע את השיא הקודם, זה שהולך להיות השחקן הטוב בבייסבול לתקופה מאוד מאוד ארוכה (וחובה להוסיף פה כמה יריקות ודפיקות בעץ).

לסיום, הנה מספר חבר'ה צעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בליגה בימים אלה ועשויים להוות את הפנים שלה בשנים הקרובות וכבר עכשיו נותנים, או עשויים לתת, תמורה לאגרה:

פרנסיסקו ליריאנו, הפיצ'ר של מינסוטה, שנאמר עליו שיהיה היוהאן סנטנה הבא, עובר סוף סוף מהבולפן לרוטציה במקומו של קרלוס סילבה המזוויע, ולאור המספרים שלו עד עכשיו - 34 סטרייקאאוטס ב-22 אינינגים ברליף - בהחלט שווה מעקב.

פיצ'ר נוסף שעשה את ההופעה הראשונה שלו בליגה בשבוע שעבר ושווה לשים עליו עין הוא קול הלמס הצעיר מפילדלפיה, שרשם מספרים מרשימים מאוד של 36 סטרייקאאוטס ורק הליכה וראן אחד בשלוש פתיחות במיינורס השנה. בפתיחה הראשונה שלו מול סינסי החמה הוא היה קצת פראי עם 5 הולכות, אבל גם עם שבעה סטרייקאאוטס והיט אחד בלבד בחמישה אינינגים של עבודה.

בקרב החובטים, ברנדון פיליפס, שחקן הבסיס השני מסינסנטי שנחשב בזמנו לפרוספקט מבטיח אך איכזב במדי קליבלנד, פורח כרגע ונראה שהוא בדרך לעונה מצוינת. חובט נוסף שנראה מצוין הוא הנלי רמירז, השורטסטופ הצעיר שהגיע לפלורידה בעסקת בקט/לואל ורושם עד כה ממוצע חבטה מרשים של 345. כולל רצף חבטות של 12 משחקים. שנים יגידו איזה צד עשה את העסקה הטובה יותר פה אבל נראה שלפחות במקרה הזה מדובר בפרוספקט שלא נופח לשווא, כמנהגם של עיתוני בוסטון וניו יורק.