"התווית נגד" הוא מונח ברפואה הקונבנציונלית וברפואה המשלימה. מטרת התווית הנגד היא: איתור מידע רפואי רלבנטי במצבו של מטופל, כדי להמליץ * נגד * טיפול מסויים, בין אם הוא קונבנציונלי או משלים.
קיימות התוויות נגד כלליות לגבי רייקי, למשל, כל אותם כללי אתיקה כלליים: לא להתערב בטיפול רפואי או פסיכולוגי, לא להבטיח ריפוי, וכן הלאה.
קיימות התוויות נגד מסיבות רפואיות, למשל לא לתת איזון רייקי ישירות על כוויה, או על שבר שטרם קובע בגבס (כדי לא לגרום לאיחוי העצם לפני שהוזזה למקומה על ידי קיבוע בגבס. קיימים שברים פנימיים ושברי אצבעות שלא דורשים קיבוע גבס, ובמקרים אלה, מותר לתת רייקי, כי השבר לא גרם לעצמות לחרוג ממקומן הטבעי).
קיימות מבחינת הרייקי 3 קבוצות סיכון שהייתי ממליץ לא לטפל בהן ברייקי ו/או ללמד אותם רייקי, כל עוד הן נכללות בהגדרה זו, והן:
* אנשים המשתמשים בסמים
* אנשים המשתמשים בתרופות פסיכיאטריות ו/או נוירולוגיות
* אנשים שעברו ניתוח רפואי מורכב והם עדיין במצב של התאוששות.
הסיבות מנקודת המבט של הרייקי הן:
1) אדם בקבוצות סיכון אלה יכול לפתח תלות במטפל ובמורה יותר מכל אדם אחר. למשל חולים בטרדנות כפייתית, המטופלים בתרופה פסיכיאטרית, עלולים לפתח תלות ברייקי ובמטפל - ובכך להזניח את התרופות החיוניות מאוד לבריאותם ולהתנהגותם. וכן קיימת סכנה מצד חולים בטורדנות כפייתית למשל להיכנס לכפייתיות באשר לטיפולים: למשל אפשרי לחשוב על תסריט די עצוב,בו אדם הלוקה בטורדנות כפייתית מתרגל רייקי עצמי 20 שעות ביממה,בדיוק כמו בניקוי כפייתי של ידיו בעשרות סבונים במשך שעות רבות ביממה.
2) כתוצאה מתהליך הדטוקסיקציה (ניקוי רגשי, פיסי ושכלי בעקבות הכיוונון והאיזונים), אדם מקבוצות סיכון אלה יתקשה מאוד להתמודד עם הרגרסיה הזמנית הקוראת בעקבות הניקוי הצפוי: חרדות, פחדים, שינויים במצבי רוח תחושות גופניות שונות. הקושי שלו להתמודד עם תופעות הלוואי הזמניות של הניקוי נובע מהקהיית החושים והקושי לקבל החלטות הגיוניות שלפעמים תרופות פסיכיאטריות וסמים גורמים. במקרים כאלה, אדם למשל יכול להיכנס לחרדה גדולה אפילו בגלל תחושת חום בידיים או עיקצוצים של זרימת אנרגיה, על אחת כמה וכמה כשמשתחררים רגשות מן העבר, רגשות כואבים, ללא יכולת להבין ולתפוס את התהליך כחלק מניקוי זמני. אדם שאיננו מטופל בתרופות פסיכיאטריות יוצא מהרגרסיה הזמנית של הניקוי בזמן קצר מאוד. אדם מקבוצות הסיכון הנ"ל יכול להישאב לרגרסיה גדולה יותר, בגלל היותו תחת השפעת תרופות ייחודיות אלה. (אין זה דקסמול או תרופה רגילה כמו
אנטיביוטיקה או אפילו תרופות לדילול הדם שנותנים לחולי לב. תרופה פסיכיאטרית משבשת את מנגנוני הגירוי תגובה של העצבים ותאי המוח ויש הרבה דברים הנסתרים מן העין שהרפואה עצמה לא גילתה בתופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות מסויימות).
3) תרופות רבות ניתנות לאורך זמן, ומתחילות במינון נמוך ועוברות למינון גבוה, או ההיפך. זה נעשה על ידי בדיקות לחץ דם ועוד בדיקות. הדיוק במינון התרופה הפסיכיאטית הוא דבר קריטי מאוד בהתאמת הטיפול הרפואי ובדיוק המירבי לתוצאה הרצויה. אם אדם המטופל בתרופה פסיכיאטרית מקבל גם רייקי במהלך הטיפול - המדידות החשובות לפסיכיאטר עלולות להשתנות בעקבות הטבה של הרייקי, או לחילופין ריאקציה זמנית ורגרסיה זמנית כחלק מתהליך הניקוי של הרייקי.
הקי מאזן ותמיד טוב, גם לבעלי שבר וחולים הלוקחים תרופות פסיכיאטריות או אנשים הלוקחים סמים. על זה אין ויכוח. ההתוויות אינן נגד הקי המאזן תמיד ו"יודע" לאן לזרום.
ההתוויות נועדו למטפלים ולמורים, שמה לעשות, וכולנו בני אדם עם חולשות, טעויות אנוש, ואנחנו גם לא יכולים להיות מומחים בכל הנושאים בעולם, ולכן ההתוויות מגדירות לנו מספר מצבים - שעלולים להעמיד אותנו בלא מענה מקצועי. כי אין אדם הלוקח תרופה פסיכ' נמצא 24 שעות במשך שבועות באיזון רייקי אצל מטפל. הוא בא לכל היותר אחת לשבוע, ובמקביל הוא תחת טיפול הפסיכיאטר. במצב כזה יש למשל כאמור בעיות:
רגרסיה שבאה אחרי ניקוי רייקי (רגרסיה זמנית) יכולה לגרום לאיש חרדות קשות, ולא בטוח שלמטפלי הרייקי יש כלים באותו רגע לעזור לו. אילו היה רק בטיפול בבלעדיות שלנו, נניח במין קליניקה בזכרון יעקב ;-) שם היה מתאשפז לטיפולי רייקי בלבד ללא שום טיפול תרופתי פסיכיאטרי, והוא היה מקבל כל יום, כמה פעמים ביום איזוני רייקי שונים, היינו יכולים לעזור לו יותר. אבל כשהוא בא לשעה, מקבל איזון, הוא עלול באמצעו לקבל חרדה קשה ויותר מזה, לא בטוח שהיינו יכולים לעמוד בזה, לא כמטפלי רייקי, גם כבני אדם. לא היו לנו כלים להרגיע אותו בהתקף חרדה קשה. ואולי היה יוצא מהאיזון רגוע, אבל הניקוי קורה גם אחרי שעות וימים, ואז בבית, או ברחוב היה מקבל התקף... לכן התוויית הנגד הזו באה למנוע מאיתנו המטפלים מצבים בהם אנחנו לא יכולים לעזור, עד שהניקוי יסתיים. שוב לא כל אחד שמקבל תרופה פסיכי' עלול להיכנס לחרדה בעקבות תהליך הניקוי של הרייקי... אבל מספיק אותו אחד שכן היכנס לזה... ואז אנו חסרי אונים.
אם כן פירטתי כאן דוגמא אחת עם שתי משמעויות להתוויית נגד, לא נגד הקי, אלא נגד מצבים בהם יכולה להשתמע התערבות, וגם מצבים בהם אין לנו יכולת לעזור. כדי שהקי יפעל ויאזן צריך לתת לו חודשים ושנים במקרים מסויימים.
במקרה הגבס זה גם התערבות, על אותו עיקרון.
אילו היה נהוג לאחר ששוברים יד לרוץ למטפל רייקי ולא למיון, אז אולי הרייקי היה יכול לעזור, אבל לא בטוח שהפצוע היה מחזיק מעמד, כי טיפול הרייקי איטי ולא מיידי, לרוב, והפצוע זקוק SOS להקלה מיידית בכאב,לזריקות מרגיעות, ואז גם לטיפול אורטופד.
ברגע שהפצוע שבר יד נניח, ותשאל אותו מה הוא מעדיף איזון רייקי - שעה ביום למשך ימים ארוכים, או שתיקח אותו עכשיו למיון ותוך שעות הוא אחרי הכאב ובטיפול גבס... בטוח שיבחר במיון.
אשתי הנחמדה :-) לפני שילדה את הבן שלנו, החליטה שרק רייקי היא תקבל בלידה, ושו
התוויות נגד ברייקי / יוסי רז
20.7.2001 / 0:36