מכתב הנקמה

זוכרת איך היינו פעם צעירים יותר
איך לפני 12 שנה הכרנו

אני הייתי הבחור החדש בשכונה, כולכם כבר הייתם חברים טובים שם בשכונה, אני זוכר את הפעם הראשונה שדיברנו, זה היה חודש אחרי שעברתי לגור בשכונה, החבר'ה עשו לנו הכרות.

אני כבר ראיתי אותך כמה וכמה פעמים במהלך החודש הזה, ותמיד התפעלתי מיופייך הרב, את היית הבחורה היפה של השכונה, חצי מהבנים בשכונה ערגו אלייך בשנתם.
"היי" אמרת לי "נעים מאד"
ואני הרגשתי איך ליבי מתכווץ בגופי, כל כך יפה, כל כך מושלמת, כאילו יצאת מספרי האגדות
"גם לי נעים מאד" זייף קולי אלייך

זוכרת איך נהיינו החברים הכי טובים? זוכרת איך היינו יושבים אצלי או אצלך ימים ולילות ומדברים על הכל ??
ואני לאט לאט התאהבתי בך יותר ויותר.

אחרי חודש באת אליי ואמרת לי בשמחה "הכרתי מישהו" ואני רק ישבתי על אדן החלון כלא מאמין
את כבר הכרת אותי, ושאלת "מה קרה ?"
ואני. מה יכולתי לעשות, סיפרתי לך הכל, על איך אני חולם עלייך בלילה, איך אני רוצה אותך, וכמה אני אוהב אותך, אוי כמה שאהבתי אותך. אף פעם לא אהבתי כמו שאהבתי אותך, לא לפנייך ולא אחרייך.

ואת רק עמדת וחייכת, חיוך של תנחומים "אתה יודע שאנחנו רק ידידים, אתה כל כך חמוד אבל.."

לא רציתי לשמוע יותר, רציתי לברוח, רציתי משהו שיקל את הכאב, הלכתי הביתה

את זוכרת שאפילו המקרה הזה לא הרס את מה שהיה בינינו, אחרי שבוע התקשרת, שאלת למה אני לא בא יותר
אז באתי, קראת לי אז באתי
בעיניים בוכות סיפרת לי שהוא עזב אותך, שהוא רק רצה את גופך
ואני החלטתי, אני אוהב אותך, עדיף לי להיות איתך בתור ידיד מאשר לא להיות
וככה המשכנו, שנים עברו, לא יצאתי עם אף אחת בגלל שלא רציתי לחשוב שאולי תהייה לי הזדמנות להיות איתך, ובגלל החברה זה לא יצא.
הפסקתי לראות סרטים כחולים בגללך, איך יכולתי לראות משהו כזה כשיש לי אותך הטהורה ליידי

עברנו את הצבא
עברנו יחד את האהבה הגדולה שלך, דוד, איתו היית 3 שנים ובסוף נפרדתם
ועם כל חבר שהיה לך, ובסוף נפרדתם, חשבתי, אולי אולי היום תורי ?

אבל אף פעם לא היה תורי, תמיד היה מישהו אחר, ואני תמיד הייתי שם לידך, לעזור לך במקרה שמשהו ישתבש, או שלא יסתדר

ככה עברו השנים

אני התחלתי ללמוד באוניברסיטה, חשבתי שזה ירחיק אותי ממך, כי למדתי בחיפה, ובאתי רק פעם בשבוע הביתה, אבל עדיין שמרנו על קשר, ועדיין אהבתי אותך יותר מכל
את החלטת לנסוע למזרח לטיול, אמרתי איזה יופי, היא תעשה חיים, ואני בינתיים אלמד, בזמן הזה כבר התחלתי להשתחרר מאחיזתך בי, כבר התחלתי לצאת, ואחרי 5 שנים גם סוף סוף שכבתי עם מישהי, אבל עדיין פינטזתי עלייך

אחרי חצי שנה חזרת מהמזרח, ואני חיכיתי לך בשדה תעופה, כל כך התגעגעתי אלייך, כל כך רציתי להריח את ריחך המשכר.

ואת ירדת מהמטוס, מחזיקה בידך את אמנון, "תכירו, זה אמנון החבר שלי, הכרנו בהודו" ואני שם בפה פעור, למה לא כתבת לי שיש לך חבר חדש? למה לא אמרת כלום?

אבל, חשבתי שכרגיל, כמה חודשים ותיפרדו.
אוי כמה שאני מכיר אותך, אחרי חודשיים כבר לא הייתם יחד, ושוב הייתי שם בשבילך, מחבק, עוזר ותומך
עברת לגור לבד, עזבת את ההורים, יופי חשבתי, קצת עצמאות לא מזיקה לאיש
כמה שטעיתי, התחלת להתרחק, הייתי רואה אותך פעם בחודשיים שלושה, וגם הטלפונים התמעטו
כבר לא ידעתי אם יש לך חבר או אין
כבר לא היית צריכה אותי לידך

את זוכרת את היום ההוא הארור שהתקשרתי אלייך ושאלתי אם בא לך להיפגש? אני כבר סיימתי את לימודי, וחזרתי לאזור המרכז, היה לי זמן אלייך

אבל לך לא היה זמן אליי, אני צריכה ללכת לעבוד, אמרת
עבודה קודמת לכל, ניפגש פעם אחרת חשבתי

את זוכרת ששעה אחר כך, התפוצץ אוטובוס בדיזינגוף, היה יום קשה

למחרת דיברנו בטלפון, כמובן שאני התקשרתי, מה שלומך? אני שואל
"אל תשאל" היא אומרת לי, אתמול הייתי בדרך לבלות עם ידיד בדיזינגוף סנטר, והאוטובוס התפוצץ 200 מטר מאתנו.

ליבי כאילו הפסיק לפעום באותו רגע, "אמרת לי שאת הולכת לעבודה", אמרתי לך
ואת רק גמגמת וניסית להגיד משהו, אך את זוכרת איך השתקתי אותך, ואמרתי לך שזהו, שאת יותר לא צריכה למצוא שקרים בשבילי, כי אני ואת לא חברים יותר?
זוכרת איך בכית לי בטלפון, ואיך אני בכיתי בחזרה, אבל הייתי חזק, לא יודע מאיפה לקחתי את החוזק הזה, הרי אהבתי אותך כל כך, אבל הייתי חזק, שחררתי אותך, שחררתי את עצמי.

במשך חודשים הייתי עם פנים נפולות, ירדתי המון במשקל, אבל לאט לאט נכנס לי לתודעה כי השתחררתי ממך, כי את לא כובלת אותי יותר

התחלתי להשתולל, זיינתי על ימין ועל שמאל, חברות באו והלכו, הרגשתי חופשי ורציתי לטעום מכל האפשרויות, מכל מה שהעולם מציע

זוכרת שלפני חודשיים התקשרת אליי
זוכרת שאמרת לי שאת מתחתנת בעוד 4 חודשים (עכשיו זה עוד חודשיים)
זוכרת שאמרת לי שזה הידיד ההוא שיצאת איתו באותו יום ארור

אתם כבר שנתיים יחד, את כנראה אוהבת אותו בכל ליבך...

אבל למה היית חייבת להתקשר להזמין אותי, הכל חזר אליי
כל האהבה שלי אלייך

חודש הסתובבתי בבית ולא ידעתי מה לעשות, בעבודה הודעתי שאני חולה, ולא הלכתי

אבל עכשיו אני יודע מה לעשות, הרי אני מכיר אותך הכי טוב שיש
אפילו יותר טוב מבעלך לעתיד
אני מכיר אותך 10 שנים שלמות, 10 שנים של ידידות עמוקה והכי טובה שיש

זוכרת את עומר שפגשת לפני שבועיים, זוכרת איך החניף לך שהוא מתחיל איתך, שעדיין יש לך "את זה" אפילו שאת מתחתנת עוד מעט

זוכרת שאמרת לעצמך ואמרת לעומר, שאת צריכה לבדוק פעם אחרונה איך זה גבר אחר לפני שאת מתחתנת
זוכרת את ליל האהבים שהיה לך עם עומר לפני יומיים, ולא הבנת למה הוא מתעקש להשאיר את האור דלוק
זוכרת את כל התנוחות שעשיתם

את בטח שואלת אותי מאיפה אני יודע את כל זה

עומר הוא החבר הכי טוב שלי, ואני מכיר אותך, אני ידעתי שתירצי לבדוק פעם אחרונה, וידעתי גם מה צריך להגיד לך, מה את אוהבת.

עומר הוא החבר הכי טוב שלי.

עכשיו כשאת מסיימת את ה