העדפה מתקנת באוניברסיטאות

שיעור חברה באקדמיה
על האוניברסיטאות לאמץ מדיניות של העדפה מתקנת
למגזרים מקופחים

מאת זאב תדמור

מה האוניברסיטאות יכולות וצריכות לעשות כדי לצמצם את הפערים
החברתיים המתרחבים ואת השסע העדתי המסוכן הנלווה אליהם? הרי
בסופו של דבר בידיהן מצוי המפתח לשינוי חברתי אמיתי ארוך טווח.
בעולם המודרני שני הנכסים המרכזיים הקובעים את הצלחת העמים ואת
השגשוג הכלכלי של משקיהם הם תוצרי האוניברסיטה: הידע המדעי
האנושי הנרכש שם וההכשרה המקצועית הניתנת שם לבוגרים, שבבוא
העת מהווים את המנהיגות הלאומית בכל התחומים. הסכמתה של החברה
המודרנית להקציב את המשאבים הרבים הנחוצים לקיום מוסדות אלו
קשורה, כמובן, לתרומתם לחברה.

כדי לקדם את צמצום הפערים על האוניברסיטאות לאמץ מדיניות חדשה
של העדפה מתקנת למגזרים מקופחים. מדובר במדיניות שהמערכת
האוניברסיטאית דחתה על הסף במשך שנים רבות. אולם כעת הגיע הזמן
לשינוי.

כוונתי בהעדפה מתקנת לכך שהאוניברסיטאות תתחשבנה בתנאי הקבלה
ללימודים גם בשיקולי מוצא ורקע, נוסף למדדים המקובלים של הצלחה
בבחינות הבגרות ובמבחן הפסיכומטרי. זוהי חובת האוניברסיטאות
כשירות לחברה, וגם חובתן המוסרית.

הטיעון המרכזי נגד העדפה מתקנת במערכת האוניברסיטאית הוא החשש
מפגיעה ברמתן ובאיכותן של האוניברסיטאות. אלו, בצדק, רוצות
לקבל את המועמדים/ות הטובים/ות ביותר, ולפי תפישתן כל פשרה
בתנאי הקבלה תוריד את רמתן. זהו טיעון הגיוני, ואין ספק
שמדיניות העדפה מתקנת אכן מחייבת פשרה מסוימת ברמת הלימודים
בטווח הקצר, ואף תגרום עוול למי שלא יתקבלו בגללה. לכן אני
מציע הנהגת מדיניות העדפה מתקנת מבוקרת לפרק זמן קצוב.

אלה היוצאים באדיקות נגד מדיניות העדפה מתקנת מהטעמים הללו,
מתעלמים מתופעות ומתהליכים המסכנים אף יותר את רמת
האוניברסיטאות ואיכותן בטווח הארוך. למשל, העדר ייצוג הולם
בציבור הסטודנטים למגזרים שלמים בחברה הישראלית, וכפועל יוצא
מכך העדר ייצוגם בציבור המרצים ובמנהיגות הלאומית ברוב
התחומים. חוסר רגישות מצד האוניברסיטה לבעיה החברתית יביא
בסופו של דבר להתערבותה של המערכת הפוליטית במדיניות הקבלה
לאוניברסיטאות באמצעות חקיקה שתפתח את שערי האוניברסיטאות לכל
המעוניין - חקיקה שתפגע אנושות באוניברסיטאות, כפי שקרה
באירופה ובארה"ב בשנות השישים.

העובדה שהאוניברסיטאות אינן פתוחות במידה נאותה לפני צעירים
וצעירות הבאים משכבות מקופחות, מכריחה את המכללות לספק
"פתרונות" השכלה גבוהה לשכבות אלה. תהליך זה מונע מהמכללות
להתפתח למוסדות השכלה גבוהה השונים מהאוניברסיטאות במגוון
הדיסציפלינות שהן מציעות, בדרכי ההוראה ובאופי הסגל האקדמי
ויוצר לחץ על הוועדה לתיאום ולתקצוב להפוך את המכללות, לפחות
בשם ובתדמית חיצונית, לאוניברסיטאות זוטא. וכך, במקום לבנות
מערכת השכלה גבוהה רחבה ומגוונת, הכוללת אוניברסיטאות מחקר
מצוינות )שעלותן גבוהה( ומכללות הוראה מעולות )שעלותן נמוכה
יותר(, כפי שהתכוונו לעשות, אנו שועטים למערכת שכל כולה
אוניברסיטאות ברמה זו או אחרת של בינוניות מנוונת.

מלבד זאת, כדאי גם לבדוק את עצם הטיעון על הפגיעה שפוגעת העדפה
מתקנת באיכות האוניברסיטאות. אנחנו מקבלים כיום מועמדים
ללימודים על פי מידת הצלחתם בבחינות הבגרות ובמבחנים
הפסיכומטריים. מדדים אלה מוצדקים משום שהוכח שקיימת התאמה
סבירה בין הציון המשוקלל בבחינות הללו לבין הצלחת התלמיד
בלימודיו באוניברסיטה. עם זאת, אין לנו מדדים המסוגלים לחזות
את מידת ההצלחה של המועמדים בחברה ובעבודה עם סיום לימודיהם,
או את מידת תרומתם לחברה. על כן קבלת מספר מבוקר של מועמדים
בצורה מועדפת לא תשפיע לרעה על הצלחת הבוגרים ובוודאי לא על
המחקר האוניברסיטאי, שם ממילא תנאי הקבלה שונים ומגוונים הרבה
יותר.

לעומת זאת, קבלה מועדפת מבוקרת של מועמדים משכבות המצוקה תשבור
במקצת את ההומוגניות של אוכלוסיית הסטודנטים; היא תשנה את
תדמית האוניברסיטאות כמבצר השמרנות; תעזור למנוע מפוליטיקאים
פופוליסטיים מלהתערב במדיניות הקבלה ובכך תמנע את הרס
האוניברסיטאות; ותעזור לשמור על מערכת השכלה גבוהה מגוונת,
הכוללת מכללות טובות ואוניברסיטאות מעולות.

אוניברסיטאות אמריקאיות הנהיגו העדפה מתקנת במשך עשרות שנים.
המדיניות שהניבה תוצאות חיוביות ננטשת עתה בגלל תביעות משפטיות
של מועמדים שנדחו. במקביל מחפשות האוניברסיטאות חלופות אחרות.
בדיקה מעמיקה של מכניזם ההעדפה המתקנת ותוצאותיו בארה"ב עשו
ויליאם בוואן, הנשיא לשעבר של אוניברסיטת מישיגן, ודרק בוק,
הנשיא לשעבר של אוניברסיטת הרווארד. את מסקנותיהם הם פירסמו
בספר "צורת הנהר - השפעות ארוכות טווח של שיקולי גזע בקבלה
לאוניברסיטאות", שיצא לאור ב-1998. שם הספר הוא ציטטה ממארק
טוויין, והוא מרמז שכשם שאי אפשר לנווט בנהר המיסיסיפי ללא
הכרה אינטימית עמו לכל אורכו העצום, כך אי אפשר לעסוק בשיקולי
קבלה של סטודנטים רק על פי סיכויי הצלחתם בלימודים, ויש להביא
בחשבון גם את תרומתם העתידית לחיים, לחברה ולסביבה לאורך כל
חייהם.
פרופ' תדמור הוא ראש מרכז יצחק רבין לחקר ישראל ונשיא הטכניון
לשעבר



© פורסם ב"הארץ" בתאריך 21.12.2000