גמר גביע המדינה: בית"ר שוב השוותה - 2:2

מתח עצום בגמר גביע המדינה. חמש דקות לתום תוספת הזמן השניה
השוותה ביתר ירושלים וקבעה 2:2. זאת לאחר שדקות ספורות קודם לכן עלתה הפועל ליתרון 2:1. כרגע נערכות הקבוצות לבעיטות 11 מטר.


במהלך תוספת הזמן הראשונה השוותה בית"ר ירושלים 1:1. לאחר שהפועל הובילה. ויקטור פאצה חלוצה של בית"ר ירושלים הבקיע את הגול ששלח את שתי הקבוצות לתוספת זמן נוספת.

שתי הקבוצות שיחקו משלב מסויים בעשרה שחקנים לאחר שבדקה ה-26 הורחק רענן דרעי מבית"ר ו-30 דקות אחר כך הורחק שחקן הפועל תל אביב.

גמר גביע המדינה הערב מפגיש את שתי היריבות הגדולות של הכדורגל הישראלי. הפועל ת"א מהצד האדום, ובית"ר ירושלים מהצד הצהוב-שחור. באירועים שכאלה לא רק לשחקנים יש מה להגיד, גם לאוהדים. האמת, שלהם תמיד יש מה להגיד.

מאת: יוסי כהן

הזכרון הראשון שלי בתור אוהד כדורגל הוא מאבא שלי. הירושלמי הזה כמעט שבר את הרדיו בסלון כשמשה סיני חורר לנו את הרשת בימק"א וגזל מבית"ר את האליפות הראשונה שהיתה אמורה לזכות בה. האדומים הגיעו ב-1983 למשחק שלא שינה להם כלום ושברו לנו את הלב עם נצחון 1:3. מאז אני בית"ר. עם אבא ליכודניק, שרוף בית"ר שכזה, יש בררה?

שם לבלבו ניצני היריבות הכי גדולה בספורט הישראלי, ושלא יבלבלו לכם את המוח על היריבויות בתוך ת"א וכאלה. רק הפסדים להפועל הביאו את המטורפים הצהובים לעקור כסאות ב"בלומפילד" ולשרוף ת'מועדון (השערים בבלומפילד נשרפו כבר ב-69').

אחרי שנתיים זכינו באליפות הראשונה ומחקנו את החיוך מהפנים האדומות. מאז עזבנו את ימק"א, עברנו לטדי, מלמיליאן פרש, אוחנה עזב למכלן אבל היריבות עם האדומים נמשכה והתעצמה. כששני הקהלים הכי טובים בארץ (כן, גם הקומץ נחשב) נפגשים, שתי הקבוצות על הדשא מקבלות את האטרף שכל כך חסר בליגה המשמימה שלנו. היום בערב לא מדובר במשחק כדורגל, מדובר במלחמת עולם. רמת גן יהיה מלא בכמעט 40 אלף צופים שיצבעו את היציעים בצהוב-אדום.

בית"ר-הפועל זה הרבה יותר מכדורגל. זה מאבק בין שכבות באוכלוסייה, בין הליכוד לעבודה ולהסתדרות (למרות שהקפטיליסטים מהפרסום קנו את הפועל), בין אשכנזים ומזרחיים. היום מדובר בקרב מיוחד במינו: אוחנה יעלה למשחק הכי חשוב שלו בקריירת האימון הקצרה שלו בבית"ר ונגד מי? מורו ורבו דרור קשטן. את שני המפגשים השנה עבר קשטן בשלום מבחינת יחס האוהדים. אף אחד לא ישכח לקשטן את מה שעשה בשביל בית"ר, גם אם עבר ליריבה השנואה.

בסופו של הערב הפועל תסתפק באליפות הלא מרשימה שלקחה העונה. אנחנו כמו תמיד נסתפק בגביע. יאללה בית"ר יאללה!!!

מאת: יהורם דילמאני

רבותיי ההיסטוריה חוזרת. שוב פעם אנחנו בגמר הגביע, ושוב פעם אנחנו מול הצהובים-שחורים מירושלים. בשנה שעברה זה הלך קשה, 120 דקות מתות, שער אחד לכל צד ודו-קרב פנדלים מותח מאין כמותו, שבסופו שרו גרונות אדומים: "אלימלך הוא המלך".

זה לא פשוט להיות אוהד הפועל. אנחנו רגילים לסבול. אנחנו רגילים להפסיד לקבוצות קטנות. אנחנו רגילים להיות מקופחים.
אבל לא עוד. השנה האחרונה היא סיפור אחר לגמרי. הכל למעשה החל בגמר בשנה שעברה, שהיה אות הפתיחה לתקופה חדשה בבלומפילד - תואר ראשון בפוסט-עידן ההסתדרות. התחנה הבאה היתה לפני פחות משבוע, כשדרור קשטן מביא אליפות ראשונה להפועל אחרי 12 שנה. אז אם אתם רואים ברחוב מישהו עם הראש בעננים, תדעו שהוא אדום.

בית"ר ירושלים זו יריבות עתיקת יומין. עד היום הם מתבכיינים על ההופעה הפנומנלית של משה סיני בימק"א ב-83', שחיסלה להם את האליפות. מאז, בכל משחק הם מצהירים שהנה הם הולכים לסגור איתנו את החשבון. בשנה שעברה זה לא כל כך הלך להם.

הגביע הראשון שלי כאוהד הפועל ת"א היה בשנת 83', ב"גמר-יד" המפורסם בכיכובו של גילי "נשמה" לנדאו. היריבה אז היתה שנואה אחרת - מכבי תל-אביב. אותם צהובים מנעו מאיתנו דאבל ב-88', וניצחו אותנו שוב ב-94'. הגביע השני הגיע בשנה שעברה, ומי ייתן והשלישי כבר בדרך.

עד לפני שבוע הייתי חותם על אליפות וזהו. אבל עם האוכל בא התיאבון, ואני רוצה דאבל. פעם לא הייתי מעז לפתוח את הפה לפני משחקים שכאלה, ואני מאמין שאני מייצג את מרבית האוהדים של הפועל, אבל היום אני מרשה לעצמי. רק שהשחקנים לא ייכנסו לאופוריה.

יאללה הפועל מלחמה!!!