"אשכבה" מאת חנוך לוין: ריכוז ביקורות

^^אשכבה^^
^^מיכאל הנדלזלץ^^

קודם כל "ייסורי חנוך "הבכיינים" הוא המחזה האחרון שכתב חנוך לוין, היום אנחנו יודעים שהוא מלא השתאות וצער של אדם המישיר מבט בפני מותו כתב אותו כשגסס. לכן המחזה הזה,וההצגה הזאת, הם החוזר במחזה כמה פעמים על הרגע הנפלא של רעדת הלב )מבוצע פעמיים שלו. לוין ומותו", חזיון מעורר אנדרטה והצדעה ומחווה באופן שובר לב על ידי אשר צרפתי וגבי עמרני(, המופיע גם בספר השירים השיר של אילן רונן אינה יכולה להיבחן בקני מידה רגילים "חיי המתים" הוא תמצית הכאב, והמחזה כולו הוא מין של עשייה תיאטרונית. היא עדות של אומץ ונכונות של במאי להתמודד עם מיתוס לזכר. ולכן גם ההצגה ההופכים את ההצגה לאירוע תיאטרוני ישראלי מתוך כבוד, כפתיחת דרך לעתיד לבוא לעשייה תיאטרונית. לוין בכל דרכו התיאטרונית ניסה ליצור את ההתנגשות ואחרי שאמרנו כל זאת - וכשלעצמם אלה דברים בין הצחוק והכאב, לצקת פאתוס מתוך הגרוטסקה, את הסבל מתוך הגיחוך ואת חובה - יש לומר שחנוך אינטימית, אילן רונן אינו מצליח ליצור את השגב מתוך הזוועה. לא תמיד הוא כבמאי וכמחזאי הצליח בכך. הסגנוני בין אימת המוות המגוחך של גוססים צפופים במיטה בכלכותא, ומעבר לכוחו של המחזה כעדות של המוות של כולנו, וגם ובין הטרגדיה של יסורי אגממנון ומותו, שמציג לפניהם צוות בית החולים. המיזוג אותו )למרות שהכל צובר עוצמה תיאטרונית בחלק שני(. לוין, בכל יצירתו, חיפש את הטון הנכון לטרגדיה הטקסט לא מסייעת לו העובדה, שלכמה מן השחקנים אין את היכולת הקולית לשאת בעצמת רונן לא מצא שחקנים, כמו סנדה שונוולד, גבי הטקסט והרגש )מירב גרובר מעיקה במיוחד וקשה להבנה, ומה לעשות, יש רגעים רוטטים יותר, הישר מתוך הנפש הכואבת, והמוסיקה כאן חשוב, לא רק החזיון הבימתי(. לכמה ויותר יפה ומושרת יפה על ידי צוות גדול. הכל ראוי לעיון מדוקדק, לא מספק כהצגה עמרני או אשר צרפתי של יוצר גדול שהלך מאיתנו. בפני עצמה. כאמור איכותה של ההצגה הזו קשורה פחות למה שיש בה, להיותה צוואה ועדות של יצירה ייחודית

פורסם ב"הארץ" ו בנובמבר 2000


^^ציפי שוחט: אשכבה של חנוך לוין בעולם הרחב^^


אל הבמה הבינלאומית באחרונה גוברת ההתעניינות במחזותיו של חנוך לוין בפסטיבלים לתיאטרון ????? של לוין - ההתעניינות החלה דווקא לאחר מותו. באירופה. עד כה לא הצליחה יצירתו של לוין לפרוץ הוצגה באירופה בכמה הזדמנויות מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, נעם סמל, אומר כי ההתעניינות במחזותיו ,ירמאקה "אקספו 0002" בהנובר, ובפסטיבל תיאטרון אירופה בבודפשט. החלה לאחר שההצגה "אשכבה", בהפקת לוין. בבריסל מציגים כעת את "הילד חולם", בפאריס את "יעקובי וליידנטל", ובקרוב - באתונה, בתערוכה של לוין בחו"ל היא תרגום שפתו הייחודית. בקאמרי יעלה ה"קומדי-פרנסז" בפאריס ערב קריאה ממחזות בכך סבורים שמצאו לכך פתרון. "אשכבה" תורגם לגרמנית, להונגרית וליוונית אחת הבעיות בהצגת מחזות מוקרן בכתוביות, ולא מושמע בידי משוררים וסופרים שאינם ישראלים, אך דוברים עברית היטב. סייע ומפסטיבלים באירופה באופן סימולטני באוזניות. המכון לתרגום ספרות עברית. בזמן ההצגה התרגום בין היתר בקרקוב, בוורשה, באוסלו, בפאריס, לדברי סמל, הקאמרי קיבל באחרונה כ-02 פניות ממדינות ,ןיול באיסטנבול, באוויניון ובברלין. להציג את מחזותיו של



^^צבי גורן: ביקורות (פורסם ב"מטרופוליס")^^
http://www.metropolis.co.il/critics.asp?id=63


שבתאי קונורטי, קרן דרור עם: זהרירה חריפאי, יוסף כרמון, יצחק חזקיה מחזה ובימוי: חנוך לוין גבי עמרני, הבכשא
לסכם כי הצגת ''אשכבה'' בתיאטרון הקאמרי היא הצגת מופת, ובלי מאת: צבי גורן הפרידה של חנוך לוין היא אחד מאותם מאורעות שבהם אמנות ומציאות מתחרות, זו בעוצמתה של זו. חנוך בשתי מלים אפשר שלו, הוא זקף את לוין, על ערש דווי, הותיר אחריו יצירה בימתית שרק מעטים יכלו לקוות לה. גם ספק בעונה הקרובה( ואף בחר את אם לאחר הבכורה, לאחר שכבר היה ברור שזאת היא שירת הברבור עמם על תפקידיהם כמעט עד לנשימתו האחרונה. ראשו ובעודו סופר את ימיו, השלים מחזה חדש )שיועלה דובעל אבל ''אשכבה'' נותרה, בסופו של דבר ההצגה האחרונה שלוין השלים בעצמו, כמחזאי השחקנים והחל שהאמין וכבמאי, ואפשר לומר כי כל מה שהראה לנו בעבר בא לידי סיכום בהצגה הזאת שנוצרה מספר אחד של ישראל. מתוך תחושה שהיא תהיה צוואה בימתית, שירת הפרידה של לוין מהתיאטרון יאזחמכ מביאה סיפור פשוט. אישה זקנה מגיעה אל סוף ימיה, בעלה הזקן מטלטל בו, ומהקהל שידע לאמץ אותו מתאר את אותה אל הרופאים, בדרך נחשפת התקווה להחלמה בכל עליבותה, הזקנה מתה, והזקן ''אשכבה'' עדינות או גסות, חלקות נותר לבד, ממשיך את אותו מסע אל אותו יעד אחרון, המוות. לוין המחזאי היודע להשלים בעזרת התפאורה, התלבושות, האשכבה הזאת במלים קצובות, מדודות, ליריות או פרוזאיות, התאורה והמוסיקה את מה שהמחזאי לוין ביקש להגיד. או חדות כתער, ומצחיקות עד מוות. לוין הבמאי שימשו בידיו וב''אשכבה'' כל אלה, מחזה מושלם על מסע הפרידה המפרך מן החיים, תפאורה ותלבושות שלהם להארת הנפילה מעוררי השתאות, תאורה שצובעת את הבמה ומוסיקה שמשלימה את כל אלה, האנושית מעונת החיים אל עונת המוות. של לוין הבמאי כחומר ביד היוצר, אמצעים נדירים באסתטיקה המאיישים את וכרגיל אצל לוין, בחירת השחקנים היא אמירה נוספת במכלול של כל אחת מההצגות שבדמויות תפקידיה הרבים. שביים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהצגה ''אחרונה'' ובשחקנים הם נדרשים ליצור מרקם שהוא לא קל לשחק את תפקידיו של לוין. המופרך לכאורה, הגרוטסקי והמעוות ,תאז נוגע ללב. לוין יודע להפיק זאת מהתזמורת האנושית כמעט אינם מאפשרים ביטוי אישי של השחקנים. ועם ובעיקר כאשר הנגנים הראשיים שלו הם זהרירה חריפאי, יוסף כרמון ויצחק בראש וראשונה אנושי, אמיתי. הם, ושאר השחקנים, ודאי לא ייעלבו אם ייאמר כי היו כלי המשחק המושלמי