כטוב בעיניכם בקאמרי: ביקורות

22 ביולי 2001
מאת הלמסברגר

אחר הצהרים ב"כטוב בעיניכם"

היום אחה"צ צפיתי ב"כטוב בעיניכם" בקאמרי. אפילו הקהל המגוון שהקיף אותי (בלי
לפרט יותר מדי - הסבתות שלא הבינו עד אמצע ההצגה שהדמות של ענת וקסמן התחפשה
לגבר, התלמיד שוחר התיאטרון שהחליט להוסיף לעיצוב התאורה של בריאן האריס את
הקומבו-מחזיק-מפתחות-לייזר שלו, האזרחים הטובים שתרמו לאולם המשופץ את
ההליכונים שלהם בתחילת כל שורת כיסאות או הנערות שללא ספק היו בקונפליקט עם
המוסיקה שהלחין יוסי בן-נון ותרמו את קולן וצילצול פלאפוניהן. אוי, שוב איבדתי
פרופורציות עם הסוגריים) לא הצליח לגרוע מההנאה שבהצגה. הנאה צרופה.

עלילה פשוטה על אהוב (אורלנדו - מיכה סלקטר) ואהובתו (רוזלינד - ענת וקסמן)
שמוגלים בנפרד (ועם פמליותיהם - רמי ברוך ודורית לב ארי עם רוזלינד ויוסף כרמון
עם אורלנדו) אל מחוץ לחצרו של הדוכס העריץ (אלי גורנשטיין), אל יער שייקספירי
פיוטי שבו דמויות... פיוטיות (מה המילה בעברית ל-Whimsical?) שהן גירסא שלווה
של דיירי חצר הדוכס. דיירי יער ארדן מתקיימים בפשטות מפירות האדמה, תחת הנהגתו
של אחיו של הדוכס המגלה, לעתים תוך הדחקת עבר אפל ומורכב יותר.

כמובן האלמנט השיקספירי של הבחורה המתחפשת לבחור פותח דלת לחקירת הנושא של
מיניות וזהות אנדרוגנית וסיטואציות קומיות רבות, כשרוזנלינד, מחופשת לבחור בשם
גנימיד, משכנעת את אורלנדו לעסוק בריפוי פצעי אהבתו לאהובתו שאינו מוצא בכך
שיעמיד פנים שהוא (היא) היא אהובתו.

ישנם שלושה זוגות נוספים בעלילה זו! ישנם סיליה (בתו של הדוכס העריץ וחברתה
לחיים של רוזלינד) שמתאהבת באוליבר (האח הגדול של אורלנדו) שבא למצוא אותו
ביער. ישנם ליצן החצר (רמי ברוך) שפוגש ביער את אודרי שלא ממש יודעת איך להגיב
לחיזורי השוטה, וישנו הזוג המבדר סילוויוס (אלון דהן) ופיבי (מיטל דוהן),
כשהאחרונה מתאהבת בגילגול הגברי של רוזלינד.

השחקנים הנ"ל בתפקוד נפלא. ויש לציין דמויות חזקות נוספות: אלון אופיר כזמר
ומשורר ביער, וכבן לוויה עליז של הדוכס העריץ, יצחק חזקיה כמתבודד מלנכולי
ביער, נפש פיוטית אף היא ושלמה וישינסקי כרועה צאן פשוט.

ואלה רק השחקנים והעלילה. תארו לעצמכם איזה כיף. המחזה תורגם בגירסא חדשה
במיומנות רבה ע"י דן אלמגור. השילוב הזורם של פיתגמים וביטויים בעברית גרם לי
לחשוב פעמיים האם חלק מהם לא היו קיימים אולי גם במקור האנגלי עם אותן משמעויות
מילוליות. שנינות בחרוזים. הבימוי לא לוקח שום סיכונים, אין כאן שום דבר מתגרה
(אפילו חקירת הזהות המינית), כלום כאן לא יפגע ברגשות הקהל. כלום כאן גם לא
יפרוץ גבולות ויחדש, אלא רק יעלה לרמה גבוהה את מה שכבר נעשה בעבר.

המוסיקה בסיסית, נגן אחד על אורגן שמפעיל גם אפקטים וקצת מוסיקה בפליי-בק.
לכבוד ההצגה קיבלו חלק מבני לויית הדוכס אשר ביער הדרכה בנגינה בכלים שונים
שבהם מנגנים השחקנים עצמם. ההגברה בעייתית. בעיקר כשרמי ברוך וגדי רבינוביץ'
שרים, אי אפשר להבין כלום. אלון אופיר ואלי גורנשטיין מפגינים קולות שירה שגם
ניתן להבין. התאורה חדה, מדוייקת וגיאומטרית כאשר בחצר הדוכס העריץ, וצבעונית
ונעימה ביער ארדן.

התפאורה והתלבושות נאמנות לגמרי להיעדר הזמן והמקום של המחזה. אנשי החצר של
הדוכס לבושים בחליפות מחוייטות כהות ומודרניות, על רקע קירות אלומיניום חלקים
עם דלתות מחליקות שנפתחות לקול איוושה מתכתית. ביער כולם לובשים בעיקר לבן -
שילוב של גופיות ובדים רכים אחרים עם מעט מחוכים ותוגות. סביבת היער מאופיינת
בערימות הצמר גפן שמכסות את כל הבמה ושדרכה מפלסות הדמויות את דרכן. השימוש
בחומר הכל-כך דומיננטי בהצגה אינו בנאלי, והוא מנוצל היטב כמגוון של אביזרים
דימיוניים.

אני חושב שהטווח הקולי של ענת וקסמן הוא מוגבל, וזה גורע מהמשחק שלה - לא מספיק
כדי להוביל את ההצגה. בתחילת ההצגה לא כל כך ברור מי נגד מי, לוקח זמן, אבל
בסוף גם מפעיל הפולו-לייזר וגם הטלפניות ישבו מרותקים בשארית המערכות. הם קצת
קטעו את ענת וקסמן באפילוג, והיא בתגובה הפסיקה וחיכתה.

בתיאטרון אני תמיד מוצא משהו שאני נהנה ממנו. הפעם נהניתי מהרוב, ואני ממליץ
ללכת לראות - לכל הגילאים. אם הייתי צריך לחנוך מישהו לעולם התיאטרון, זו בהחלט
הצגה שהייתי רוצה להראות לו כדוגמה מייצגת שאליה יש לשאוף.

-------------------------------------------------------------------
^^כטוב בעיניכם - הצגה אדירה^^
17/2/2001 11:25
^^יאיר הראשון^^
gir_ir@inter.net.il
-----------------------
איזה כיף לפרגן לפעמים. הלכתי אתמול להצגה הראשונה של "כטוב בעיניכם" בקאמרי ומה אגיד לכם - מדובר בהפקה שהיא לא פחות מאדירה.
קודם כל התפאורה - רות דר החליטה להיגמל לשם שינוי מהתפאורות השחורות משחור שלה ויצרה במה מלאה בהמצאות (לא אגלה אילו), לבנה, אופטימית ורבת השראה. גם התרגום של דן אלמגור היא לא פחות ממעולה (וכשזוכרים שמדובר באלמגור - ההפתעה רבה שבעתיים), המוזיקה של יוסי בן-נון יפה לפחות כמו זו שכתב לאשכבה (וכאן היא דומיננטית בהרבה. ההצגה מלאה בשירים) והבימוי של עומרי ניצן הוא ברוב הסצינות מצחיק, מודרני מאוד (אבל באופן משונה גם לא בז לקלאסיקה שבה הוא עוסק) ונותן להצגה של שלוש שעות קצב נהדר שלא משאיר רגעים מתים.
ועכשיו למשחק - קודם כל על הבמה מסתובבים שלושים שחקנים וכמעט כולם מצויינים ממש. קודם כל מיכה סלקטר (אורלנדו) שבדרך כלל נוטה להתלהם והפעם מחזיק את עצמו יפה. נוספים אליו רמי ברוך (מצחיק מאוד), אלון דהאן (עוד יותר מצחיק) שלמה וישינסקי (איזה יופי שעוד רואים אותו משחק מפעם לפעם) ועוד המון אנשים שכולם כאמור נהדרים.
אבל מעל לכל זאת ההצגה של ענת וקסמן ששולטת בבמה ללא מיצרים בתפקיד של רוזלינד. וקסמן שהייתה וירטואוזית גם כנורה הופכת לאט לאט מול עיניינו לגראנד-דיים הבאה של התאטרון הישראלי. אתמול למרות שהיה מדובר בהצגה הראשונה-ר