חודש וחצי מאז הבחירות לכנסת, ובשבועות האחרונים ניתן להתחיל לבחון את איכות הפרסונל שמכהן בבית המחוקקים. למרות הצטרפות שני נשיאים מכובדים של מוסדות אקדמיים (כשאחד כבר הספיק לברוח) ובחירתה של עיתונאית בכירה ורבת השפעה, גם הכנסת הזו אינה מצליחה להלהיב, או לסמן שינוי מגמה בכוח האדם שגם בוחר להתמודד בבחירות וגם מצליח לכבוש את אחד ממאה ועשרים הכיסאות.
הדימוי של הפוליטיקה הישראלית אינו מזהיר, ואלו הבוחרים לעסוק במקצוע חשודים מראש כמושחתים ובעלי מידות מוסר לקויות. את כוח האדם המשובח אנו מייעדים לעולם העסקים, ההיי-טק והאקדמיה והפוליטיקה נאלצת בדרך כלל להסתפק בכישרונות צנועים יותר, או ביחידי סגולה שהחליטו כבר בגיל צעיר להקדיש את עצמם לעשייה ציבורית. לפעמים נדמה שיש הורים בישראל שיעדיפו לראות את ילדיהם בוחרים בקריירת פשע או אבטלה, ובלבד שלא יאלצו להפשיל שרוולים ולדחוף את היד לתוך הסחי שבעשייה הפוליטית.
הציבור בישראל מסרב להפנים מי מוביל אותו ועל ידי מי מתקבלות ההכרעות החשובות ביותר. לקטר בבית מול הטלוויזיה זה נחמד, ולגדף בהכללות את הפוליטיקאים זה משעשע לפרקים. אבל מה זה אומר עלינו, שאפילו את ההחלטות המכריעות ביותר אנו מוכנים שייקחו נבחרי ציבור שאינם זוכים מאיתנו לכבוד או הערכה.
הפתרון נעוץ בהגברת הפיתוי והתגמול עבור אלו שבוחרים להתמודד על מקום בכנסת. יש להעלות את שכר הח"כים בשיעור חד, על מנת למשוך כוחות חזקים יותר מהאליטה הישראלית, שנמנעת עד עתה מהשתתפות בזירה הפוליטית. חייבים לייצר חבילת הטבות מקיפה, כדי לגרום לאנשי עסקים ותעשייה לעזוב עמדות מצוינות ומכניסות ולשלבם בהנהגה העתידית של המדינה. דווקא הדימוי הנחות שיצא לפוליטיקאים מדאיג פחות, במידה ועל כיסאות חברי הכנסת ישבו השופרא דא שופרא של החברה הישראלית, הדימוי ישתפר פלאים מעצמו. בהנחה שאנשי העסקים הם כאלה.
יש מי שיגיד שכבר עתה משלם המיסים נאלץ לשלם לחברי הכנסת כסף רב מדי עבור התוצרת העלובה אותה מקבל הציבור. אך אין ברירה וחייבים לפתוח את הארנק, כדי לוודא שמאה ועשרים האנשים שיצביעו אם לפתוח במלחמה או לקצץ בסל התרופות, הם אנשים ראויים, ולא חבורת בינוניים שמצאה את דרכה לבית המחוקקים רק בהעדר פרנסה טובה יותר.
* הכותב משמש כעורך מהדורת חדשות HOT בדרום
מגיע להם פחות, שלמו להם יותר
רועי כ"ץ
13.5.2006 / 8:00