ציירים בעיראק מאמינים שהאמנות תנצח

במדינה שבה מכוניות ממולכדות, חטיפות ומקרי רצח הורסים את החיים באופן יומיומי, עדיין יש כמה אנשים עם תאבון לאמנות. תערוכה חדשה נפתחה ב[[בגדאד]], ומשכה קהל קטן של חובבי אמנות שהחליפו לערב אחד את השגרה המזעזעת בדיון על מוטיבים אומנותיים, מיץ ועוגת שוקולד.

נדיה יאס, 36, אחת מהציירים המציגים בתערוכה, אמרה כי האמנות בבגדאד היום היא הרבה יותר מבריחה מהמציאות. "אנחנו מאמינים שהצבעים שלנו יגרשו את החושך, ויאירו כמו נר" אמרה. "אנחנו יודעים שיש כמה אנשים שרוצים לעצור בעדנו, אבל אנחנו נמשיך הלאה".

לפני נפילת [[סדאם חוסיין]] ב-2003 היו גלריות רבות ופעילות בבגדאד, שלה מסורת אמנותית ענפה. כמה מהציורים העיראקים אף הגיעו לשוק האירופי בשנות השמונים, אך מאוחר יותר הוטל איסור על יצואם. מרבית הגלריות בבירה סגורות כעת, בשל האלימות המשתוללת בעיר, ואמנים רבים נמלטו מעיראק.

בזמנו של סדאם האמנים היו חייבים לצייר תמונות מחמיאות של המנהיג ופועלו, ומרבית האמנות הוגבלה. האמנים הצעירים בגלריית האמנות של האגודה התרבותית אומרים כי הם חופשיים יותר לבטא את עצמם לאחר נפילת סדאם. אולם, הם אומרים גם שהציורים אפלים יותר, ומשקפים את הסכסוך העקוב מדם ברחובות.

"הציורים הללו הם תיעוד של מה שקורה מחוץ לחדר הזה, של האלימות שערערה את האנושיות שלנו", אמר מוחמד סמי, צייר נוסף המציג בתערוכה. ציוריו המטרידים מראים סוסים כחושים ורוחות רופאים פוסעים דרך חצץ.

ארגון תערוכה אמנותית הוא יוזמה כמעט בלתי אפשרית במקום שבו הפיגועים והמיליציות גורמים לתושבים רבים לפחד מלצאת לקנות מזון, שלא לדבר על לבקר בגלריה. אבל עבור האמנים, התערוכה עצמה היא דרך ללחום בכאוס. "זו הדרך שלי לנצח את המצב הגרוע", אמרה פאדיה יאס, ציירת נוספת ואחותה של נדיה. "ארגנתי יותר משש תערוכות וזכיתי בשני פרסים בעבר, אבל עכשיו אני לא רואה איך זה יקרה שוב".

המבקרים המעטים אמרו, כי ההתבוננות והערצת הציורים היא הנחמה שלהם מול הסירנות והמיליציות של העיר. "אני שמח מאוד להיות כאן. ה[[צייר]]ים הצעירים הללו גרמו לי להרגיש שעדיין יש כאן חיים", אמר שאם חסן, 57. "אני חושב שלמרות הכאב, נמשיך ונחפש רגעי שקט כאלה".