רפואה מודרנית

יום שני ה' בשבט תשס"א, 29בינואר 2001


פס ייצור במקום שוליית אומן
הרפואה המודרנית מתבססת על ידע מעודכן ושיקולים
רחבים, ולא על אינטואיציה וזיכרון. תוכנית הלימודים
ברפואה משתנה בהתאם

מאת מרית סלוין

הרופאים הבכירים של היום זוכרים היטב את הפרופסורים המעונבים
ומטילי המורא שהרביצו בהם את תורת הרפואה. באותם ימים גם
החולים הביטו בפרופסורים בכבוד וביראה. הם, מנהלי המחלקות, היו
אלה שקבעו מה טוב לחולים, החליטו מה ייעשה בהם ורק לעתים
נדירות שיתפו אותם בהחלטות. רופא טוב היה זה שהצטיין בזיכרון,
בבקיאות ובאינטואיציה טובה. הוא לא נזקק למקורות מידע לקביעת
האבחנה ודרכי הטיפול ולא תמיד התעדכן בידע הרפואי.

כל אלה נראים היום נחלת העבר. במשך השנים התרחשו תפניות בחשיבה
הרפואית, בערכים האתיים של הרופא ובחינוך הרפואי של הסטודנטים,
שהביאו למהפך בגישה לחולה ובאופן התפישה של מקצוע הרפואה. אבל
גם כיום לא בטוח כי בוגרי בתי הספר לרפואה מצוידים בכלים
שיאפשרו להם להתמודד עם המציאות המשתנה.

"צריך להסתכל על בית הספר לרפואה כמו על מפעל שהמוצר הסופי שלו
הוא הרופא", אומר פרופ' אבינועם רכס, יו"ר ועדת ההוראה של
הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית והדסה. לפי התפישה הרווחת
כיום בחברה, בריאות אינה רק מצב של חוסר מחלה. בריאות היא מושג
חיובי שעיקרו רווחה גופנית, נפשית וחברתית. "בעבר למדנו לראות
במחלות ובמוות את האויב העיקרי. היום, לעומת זאת, אנו מודעים
לכך שמדדי הבריאות באוכלוסייה )תוחלת חיים ממוצעת או תמותת
תינוקות( מושפעים גם מגורמים חברתיים-כלכליים )הכנסה, חינוך או
דיור(, ופחות משירותי הבריאות", כתב פרופ' יוחנן בן-בסט,
מהיחידה לסוציולוגיה של הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בכתב
העת "הרפואה".

פרופ' רכס מקבל תפישה זו. "מי שמגיע כבר לטיפול בבית החולים
הוא כישלון למעשה של המערכת הרפואית", הוא אומר. "יש צורך
ברפואה מונעת, שתתערב בהתנהגות האוכלוסייה ותחנך לאורח חיים
בריא. השמנה, למשל, היא מחלה ויש צורך להדריך את הציבור כיצד
להימנע ממנה בעזרת התעמלות, דיאטה וכו'".

פרופ' בן-בסט ציין במאמרו כי הרפואה המודרנית המערבית נמצאת
כיום בתקופת מעבר בין שני דגמי תפישה. בעבר שלטה ברפואה חשיבה
דטרמיניסטית, שבדקה את הסיבות למחלות. כיום הנטייה היא לחשיבה
הסתברותית, הבוחנת את הסיבות המעלות את ההסתברות לחלות. לכך
נוספה ההתייחסות לגורמי המחלות לא רק מהצד הביולוגי, אלא גם
מהצדדים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים. התפישה המודרנית רואה
בחשיבה, ברגשות החולה ובהתנהגותו חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם
המחלה, באמצעות תהליכים עצביים המשפיעים על המערכת ההורמונלית
והחיסונית. החולה היום שותף במידע ובקביעת הטיפול שיקבל.
השיתוף משפר את תוצאות הטיפול.

בן-בסט ורכס סבורים כי אמנות הרפואה והאינטואיציה הקלינית
מפנות את מקומן לרפואה אנליטית מבוססת עובדות, הבנויה על חשיבה
הסתברותית ועל מאזן תועלת-סיכון. תדריכים קליניים וחישוביים
ומנגנוני בקרה שייכנסו לשיקולים הקליניים השוטפים, יזהירו את
הרופא מפני טעויות. עם זאת, השינויים בחשיבה הקלינית עדיין
אינם נותנים את אותותיהם בהכשרת הרופאים. "תוכנית הלימודים
היום שמרנית מאוד", אומר רכס. "רוב ההוראה היא פרונטלית
ולסטודנטים אין חופש בחירה. יש צורך לשנות את הגישה באופן
יסודי".

כראש ועדת ההוראה של הפקולטה לרפואה מתכוון רכס לבצע כמה
מהפכים בחינוך הרפואי. כבר היום הוא מחייב את הסטודנטים ללמוד
את חוק זכויות החולה על בוריו. הוא מתעתד להפוך את ההוראה
לתהליך לימוד עצמי, שיהיה מבוסס על ניתוח העובדות ובחינת
האפשרויות, עד ההגעה לאבחנה הרפואית.

גם בחינת הידע של הסטודנטים עוברת בימים אלה מהפך. רוב הבחינות
בבית הספר לרפואה בוחנות ידע. באחרונה החלו לבדוק מיומנות,
באמצעות חולה מדומה. שחקנים מציגים לסטודנטים מחלה מסוימת -
התסמינים, הסימנים הקליניים והתנהגות החולה - והרופאים לעתיד
נדרשים לקבוע אבחנה. בתהליך זה בודקים כיצד מתקשר הסטודנט עם
החולה, אם הוא שואל את השאלות הנכונות ומה כושר הניתוח שלו.
המורה והחולה המדומה ממלאים דו"ח על כל סטודנט וכך מתקבלת
הערכה אובייקטיווית על כישוריו.

האם כל אלה יובילו לרפואה טובה יותר? "אלה האוהדים את השינויים
מביטים אל העתיד באופטימיות ורואים רפואה אנושית, המשתפת את
החולה בהחלטות על הטיפול בו. עם זאת, זו תהיה רפואה יעילה
יותר, הגיונית יותר, חסכונית יותר במשאבים ומתבצעת תוך טעויות
מעטות בלבד", כותב בן-בסט. "אלה המתנגדים חרדים
מהביורוקרטיזציה של הרפואה, מהזלזול המרומז באומנות הרפואה,
וחוששים כי העידן המודרני ירחיק את הרופאים מהחולים ויעודד
עשייה הגנתית".



© פורסם ב"הארץ"