יוסי בנאי - תחנות בדרך

יוסי בנאי היה בכיר בניה של משפחת בנאי המפורסמת, ולצד אחיו יעקב הוא היה חלוץ בכניסת המשפחה לעולם הבידור והתרבות. ב-1988 זכה בפרס ישראל לתיאטרון. השנה העניקה אוניברסיטת בן-גוריון לבנאי תואר דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד כהוקרה לפועלו ותרומתו לתרבות הישראלית.

בנאי הצטרף ללהקת הנח"ל ב-1951, 3 שנים לאחר קום המדינה, והיה חלק מתכניתה הראשונה.

בהמשך הקריירה הוציא אלבומים רבים, ואלה הם - תל אביב הקטנה (1958), ילדות קשה (1964), רביזור (1965), חכמים בלילה (1968), רומנסרו ספרדי (1969), אין אהבות שמחות (1969), נישואין נוסח גירושין (1973), פרצוף של צועני (1973), ספירת מלאי (1974), בנאי שר ברסאנס (1974), מאזן האהבות (1976), יוסי בנאי (1979), אני וסימון ומואיז הקטן (1981), שיכור ולא מיין (1983), אם נדע לאהוב - משירי ז'ק ברל (1984), יוסי בנאי (1987), ציפור הנפש (1988), שובו של הסורמאלו (1995), יוסי בנאי שר ומספר ברסאנס (1997), פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן (1999), לאט (2001) וכן אוסף מקיף משיריו.

בנוסף הרבה בנאי להופיע בתכניות סולו. עבודתו המוזיקלית של בנאי, הייתה הן במוזיקה פופולרית והן בהופעות והקלטות לשנסונים, בעיקר לשירי ברסנס. את מרבית השירים הצרפתיים ששר תרגמה למענו נעמי שמר, כמו למשל השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, הידוע מביניהם הוא "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ"). שירים נוספים המזוהים עמו הם "אני וסימון ומואיז הקטן" (אותו כתב על חוויות ילדותו בירושלים), "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה".

למרות שהיה זה תחום שבנאי המעיט מלעסוק בו, הוא הפציע כשחקן בסרטים רבים: חבורה שכזאת (1963), אף מילה למורגנשטיין (1963), פורטונה (1966), ארבינקא (1967), עליזה מזרחי (1967), הגלולה (1972), חכם גמליאל (1973), הפטריוטים (1994).

בנאי למד משחק בתיאטרון הבימה, ולאחר מכן הצטרף לשורותיו. מלבד הופעה במחזות של התיאטרון הלאומי, הוא היה שחקן מבוקש גם בשאר התיאטראות הישראלים. ב-1963 הוא הקים עם המחזאי נסים אלוני והשחקן אבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות", מיזם שלא צלח זמן רב. בנוסף הופיע בהצגות "כתר בראש", "תל אביב הקטנה", "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "מראה מעל הגשר", "הכלה וצייד הפרפרים" ועוד. לפני מספר שנים העלה מופע בשם "מיומנו של ישראלי שפוי", על פי הספר "תוגת הישראליות" - אסופת רשימותיו של דורון רוזנבלום ב"הארץ".

בנאי היה אושיה מכוננת בעולם הבידור הישראלי, בעיקר בעבודה עם שלישיית הגשש החיוור, לה כתב וביים רבות מתכניותיה. אחיו של בנאי, גברי, הוא כוכב הלהקה.

בנאי העלה מספר תוכניות בידור, את חלקן הוא כתב בעצמו ("ילדות קשה" ו"נישואין נוסח גירושין", בהן הופיע עם רבקה מיכאלי), "חכמים בלילה", "אני וסימון ומואיז הקטן" ו"שובו של הסוראמלו". ב-1961 הקליט עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו וסשה ארגוב את תכנית הבידור "יוסי חזקי יונה". בנוסף, ביים במהלך שני עשורים תכניות ללהקת הנח"ל, בה שירת.