יוסי בנאי נולד ב-1932 בירושלים. עד יומו האחרון נהג לחזור לשכונת מגוריו בשוק מחנה יהודה. מעולם לא למד באופן מסודר, ולמעשה אפילו לא סיים בית ספר יסודי - הוא למד עד כיתה ו'.
בנאי הסביר זאת בכך שלא אהב, או ליתר דיוק תיעב, מסגרות. הבריחה הזאת ממסגרות באה לידי ביטוי מאוחר יותר גם בקריירה האמנותית שלו, כשסירב לתקוע יתד ונע תדיר מהתיאטרון הממסדי למסחרי.
[[יוסי בנאי]] היה בן למשפחה מפורסמת שהביאה לתרבות ולבידור הישראלי שמות מפורסמים רבים. הוא התפרסם לראשונה כחייל בלהקת הנח"ל, אליה התגייס ב-1951. יוסי בנאי למד משחק בבית הספר של תיאטרון הבימה ושיחק במחזות רבים הן בתיאטרון הלאומי והן בתיאטראות נוספים.
ב-1963 הוא הקים עם המחזאי [[נסים אלוני]] והשחקן אבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות".
בתחום הבידור היה בנאי אושיה מכוננת, בעיקר בעבודה עם שלישיית [[הגשש החיוור]], לה כתב וביים רבות מתכניותיה. בנוסף העלה בנאי מספר תוכניות בידור שאת חלקן כתב בעצמו, חלקן עם רבקה מיכאלי.
הוא התפרסם גם כזמר, בין אם במוזיקה פופולרית ("אני וסימון ומואיז הקטן") והן בהופעות והקלטות לשנסונים, בעיקר לשירי ברסנס. את מרבית השירים הצרפתיים ששר תרגמה למענו [[נעמי שמר]], כמו למשל השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, הידוע מביניהם הוא "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ"). שירים נוספים המזוהים עמו הם "אני וסימון ומואיז הקטן" (אותו כתב על חוויות ילדותו בירושלים), "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה".
בנאי הופיע גם בקולנוע, בסרטים "חבורה שכזו" (1963), "חכם גמליאל" (1973) ו"ארבניקא" (1967).
בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון. בשנה שעברה זכה ב"שחקן השנה בתאטרון" על תפקידו במחזה "כתר בראש", בתיאטרון הבימה.
תחנות חייו של יוסי בנאי
11.5.2006 / 14:37