330 אלף דונם של פארק יוקם באזור אשקלון

בטקס קטן ולא מתוקשר נחנך בשבוע שעבר הקטע הראשון ב"שביל [[נחל שקמה]]", דרומית לאשקלון, חלק ראשון של תוכנית שאפתנית וייחודית להקמת פארק שטחים פתוחים באזור [[מישור החוף]] הדרומי. תוכנית, שעל פי יוזמיה, תבטיח את קיומו של הנוף הפתוח, המאפיין כיום את האזור.

עשרים ואחד יישובים כלולים בתחומי הפארק, והצלחת התוכנית תלויה בשיתוף הפעולה מצד תושבי האזור. בינתיים, למרות הקשיים ומגבלות הפיתוח שמציבה התוכנית, נראה שכולם רוצים שזה יעבוד. "התושבים מבינים שבטווח הארוך, היתרונות בהכרזה על המרחב הזה כפארק רבים מחסרונותיו. אנחנו מאד מעוניינים שהתוכנית תצא לדרך כמה שיותר מהר", מצהיר אלון שוסטר, ראש מועצה אזורית שער הנגב, העומד בראש מנהלת הפארק.

ההיגיון העומד מאחורי היוזמה פשוט. "כיום נהוג לראות בשטחים הפתוחים כשטח פוטנציאלי לפיתוח", אומר האדריכל אילן אייזן, מתכנן הפארק. "אך התפיסה הולכת ומשתנה. יותר ויותר אנשים מבינים שיש שטחים פתוחים שבהם פשוט אסור לגעת. כבר עכשיו ישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם, אם נמשיך בקצב הזה ולא נגדיר את אותם השטחים כפתוחים, הם פשוט ייעלמו".

התוכנית, שנמצאת כיום בשלבי תכנון, היא ביטוי למהפכה התפיסתית המתחוללת בשנים האחרונות. מתוך הבנה שקיומם של שטחים חקלאיים פתוחים אינם דבר מובן מאליו וכי הם עלולים להיות נתונים ללחצי אילי נדל"ן, מנסים גורמי התכנון להגן על קיומם של מרחבים פתוחים ורציפים, ולא רק על שמורות טבע מקוטעות ופזורות. כחלק מאותה תפיסה תכנונית חדשה, המעוגנת מאז חודש דצמבר האחרון גם בחוק (תמ"א 35), הוקמה לפני כשנתיים וחצי מנהלת הפארק, המורכבת מנציגי משרדי ממשלה שונים, ראשי מועצות אזוריות, ארגונים ירוקים ואנשי מקצוע. "כשהתחלנו לקדם את התוכנית", משחזר אייזן. "סיפרנו לאנשים מה יש באזור הזה, ותוך כדי כך ראינו את התלהבות התושבים שגילו פתאום מה היה להם פה כל הזמן הזה. ראשי המועצות באזור התחילו להבין שיש להם קלף חזק מאד בידיים", הוא מספר.

האזור שנבחר ל"פארק השטחים הפתוחים" במישור החוף הדרומי, בין קרית גת ואשקלון בצפון לשדרות בדרום, אינו אקראי. "זהו האזור הקרוב ביותר למטרופולין תל אביב שבו ניתן עדיין לראות מרחב פתוח הפרוש מאופק לאופק", אומר אייזן. הפארק מיועד להשתרע על פני שטח של 330 אלף דונם (לשם השוואה, פארק איילון עומד על כ-8000 דונם בלבד) ולכלול בתחומו כ-9,000 תושבים ב-21 קיבוצים ומושבים שונים.

הציר המרכזי של הפארק יהיה נחל שקמה, שמתחיל מאזור הרי חברון ונשפך לים התיכון סמוך לקיבוץ זיקים, ויהיה החוט המקשר בין צורות הנוף השונות והמגוונות הכלולות בתחומי הפארק. לצד הנוף הפתוח של השטחים החקלאיים הנרחבים, כולל הפארק גם דיונות, רכסי כורכר וגבעות בחלקו המזרחי. בתחומי הפארק כלולים גם שמורות טבע כגון שמורת פורה, רכס גברעם וחולות זיקים, לצד אתרים ארכיאולוגיים שונים כגון תל קשת ותל חסי. בנוסף, מהווה תוואי הנחל גם מסדרון אקולוגי חשוב לבעלי החיים והצמחים - זהו החיבור היחידי הרציף בין דרום הר חברון לחוף הים מדרום למטרופולין תל אביב.

"זוהי בפירוש אינה שמורת טבע", מרגיע מנחם זלוצקי, ראש אגף שטחים פתוחים במשרד לאיכות הסביבה, את התושבים החוששים שאולי ימצאו את עצמם פתאום גרים בתוך שמורה. "אנו לא רוצים לחנוק את היישובים הכפריים. להיפך, אנו רוצים לתת להם אפשרות להתפתח לפי עקרונות נכונים. אם יהיה לאזור הזה מיתוג והוא יהיה על מפת התיירות בזכות הטבע והנוף הפתוח, אז יבואו מטיילים, והתושבים יוכלו לפתח פעילויות תיירותיות", הוא מסביר.

בכדי לאפשר את המשך הפיתוח של היישובים חולק השטח לארבעה אזורים שונים, כשלכל אחד מהן דרגת שימור אחרת. ליבת הפארק, בעלת דרגת השימור הגבוהה ביותר, נמצאת לאורך הנחל, ובה הטבע אמור להשאר כמות שהוא. ככל שמתרחקים מהנחל ישנן יותר ויותר הקלות ואפשרויות לפיתוח ובנייה, תוך שמירה על השטחים הפתוחים, ומניעת אפשרות של פיתוח מסיבי.

עבור מושבים וקיבוצים כגון כרמיה, זיקים ונתיב העשרה, הממוקמים בליבת הפארק, מציבה התוכנית דילמות והגבלות פיתוח לא פשוטות. קחו למשל את סוגיית החממות. על פי התוכנית, תיאסר הקמת חממות חדשות הפוגעות ברציפות השטח הפתוח. "הבעיה היא", מסביר שלמה יוחנן, רכז הוועדה החקלאית במועצה האזורית חוף אשקלון, "שבימינו, כדי שחקלאי ישמור על רמת רווחיות מסויימת הוא צריך להוסיף כל שנה חצי דונם של חממות. אחרת אין פרנסה. מה יעשה חקלאי שהחלקה שלו נמצאת באזור הליבה - איך יקים עוד חממות כל שנה אם השטח אסור לבנייה?", שואל יוחנן, ומוסיף "לא תהיה לנו ברירה, אם חקלאים יצטרכו להרחיב את שטחי החממות, הם ייכנסו ויעשו זאת". בתוך חמש שנים, מעריך יוחנן, צרכי החקלאים יחייבו הכפלה של שטח החממות בתחומי הליבה.

הבעיה חריפה אף יותר בעקבות הגעתם של מפוני גוש קטיף לאזור. מפוני גוש קטיף, למשל, שהגיעו למושב מבקיעים, קיבלו שטחים בליבת הפארק להקמה מחודשת של החממות שלהם. בשל רגישות הנושא, מנהלת הפארק חורקת שיניים ומתנסחת בזהירות. התקבלה החלטה ממשלתית ואנו מכבדים אותה, אומרים שם. "אנו רואים בזה פעולה חד פעמית של פשרה עם המציאות הפוליטית, הכלכלית והחקלאית, וזה לא דבר שנרצה לתת לו לקרות פעם נוספת", אומר שוסטר. להערכתו, לכשתופקד התוכנית לאישור, בעוד כשנה, ההתנגדויות לתוכנית, אם יוגשו כאלה, יהיו בעיקר על רקע זה.

למרות ההשגות, חקלאי הסביבה מקפידים להדגיש את תמיכתם הכללית בתוכנית. כולם שם מקווים שהתוכנית תצליח למשוך מטיילים לאזור שיבואו לקנות, לאכול ובעתיד אף לישון בתחומי הפארק. המתכננים ובאפן מפתיע גם התושבים מספרים על תהליך יסודי ורציני של שיתוף ומעורבות הציבור בתכנון הפארק. "חשבתי שייקח לנו עשרה חודשים להכין את תוכנית האב", מספר אייזן, "בפועל, בשל שיתוף הציבור בתהליך זה לקח שנתיים וחצי, ואני מאד שמח על כך, – בזכות זה התוכנית יוצאת מדוייקת יותר".

אייזן מצהיר, ללא שמץ של ציניות, כי הוא "רואה בפרוייקט הזה שליחות לאומית. אנו בפירוש עושים כאן עבודה לטובת מדינת ישראל ולדורות הבאים, וזו לא מליצה", הוא אומר. מתכנני הפארק מציגים מערך שלם הכולל שערי כניסה (ביניהם בבית קמה ויד מרדכי) ומערכות שבילים לאורך אתרי פריחה. דגש מיוחד ניתן על רוכבי האופניים. איתי פרימן, מרכז עבודת מנהלת נחל שקמה, מספר על שביל אופניים המוכשר בימים אלה בין קיבוץ רוחמה לדורות.

שוסטר מסכם ומצהיר כי "אין ספק שהתוכנית היא תוכנית מגבילה ופוגעת במחזיקי הקרקע, אבל זה לא אומר שצריך לבטל אותה. הטוב הכללי דורש שזה יקרה. צריך להסתכל על השטח הזה כפקדון לטובת הדורות הבאים".