בג"ץ דחה העתירות נגד חוק טל

בג"ץ בהרכב מורחב של תשעה שופטים פסק נגד העתירות לביטול "חוק טל", המסדיר את נושא שירותם הצבאי של תלמידי הישיבות. [[בג"ץ]] קבע, כי החוק פוגע בכבוד האדם של קבוצת הרוב, אך מבחינה משפטית אין יכולת לפסול אותו.

פסק הדין עוסק באריכות בסוגיית השוויון, וקובע כי השוויון הוא ערך חוקתי המעוגן ב[[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]]. עם זאת קובעים שופטי הרוב, כי בשאלת המידתיות לא ניתן לפי שעה לקבל הכרעה. זאת מאחר שלחוק לא ניתנה "הזדמנות ראויה להגשים את מטרותיו". לפיכך קובעים שופטי הרוב כי אם תימשך המגמה הנוכחית ולא יהיה שינוי משמעותי במידת הגשמתו של החוק, יש חשש שהוא ייהפך לבלתי חוקתי.

השופט אשר גרוניס הצטרף לשופטי הרוב במסקנתם הסופית שיש לדחות את העתירות אולם מנימוקים אחרים. לדעתו, לבית המשפט אינו צריך לדון בביטול החוק, שכן מדובר בחוק המעניק זכות יתר למיעוט בחברה, אלא שהרוב פעל בדרכים דמוקרטיות והעניק עדיפות למיעוט בשל פשרה חברתית. לדבריו, "אין זה מתפקידו של בית המשפט להוציא עבור קבוצת הרוב את הערמונים מהאש".

השופט היחיד בדעת מיעוט היה מישאל חשין, שלדעתו היה על בית המשפט לקבל את העתירות ולקבוע כי חוק טל מבוטל, זאת מאחר שדחיית גיוסם של תלמידי הישיבות סותרת שלושה עקרונות על שמדינת ישראל בנויה עליהם: היותה יהודית, היותה דמוקרטית וערך השוויון.

השופט [[אהרן ברק]] כתב בפסיקתו: "הכנסת עצמה צפתה את הצורך בזמן ראוי כדי לחולל את השינויים החברתיים שיביאו לפתרון, ולו חלקי, של הבעיה. היא קבעה, על כן, תוך סטייה מהנוהג הרגיל, כי החוק יעמוד בתוקפו חמש שנים מיום פרסומו... נותרה מעל לשנה עד לחלוף מועד זה. החרדים לגורלו של החוק - מכל קצווי החברה הישראלית - צריכים לנצל את הזמן שנותר כדי להביא לשינוי במגמות הקיימות. ... הפתרון לבעיה החברתית הוא בפתרון חברתי, מוסכם, המבוסס על סובלנות והבנה. אם השינוי לא יבוא, קיים חשש רציני שהחוק יהפך לבלתי חוקתי.

"על רקע זה, מתן דחיית שירות גורפת - שעם השנים הופכת לפטור משירות צבאי - לאלפי מיועדים לשירות בטחון אך מטעמים של לימוד בישיבה, מהווה פגיעה בשוויון של כל אחד מקבוצת הרוב, המחוייב בשירות צבאי. ... אכן, אין דבר בדתיותו של אדם שימנע ממנו שירות צבאי. רבים מחיילי צה"ל הם בעלי השקפת עולם דתית. ... הבחנה בין מיועדים לשירות בטחון על בסיס השקפת עולם דתית היא הפליה ללא כל שוני רלוונטי...

"החוק פוגע באותם זכויות וערכים, העומדים ביסוד כבוד האדם כמבטא הכרה באוטונומיה של הרצון הפרטי, בחופש בחירה ובחופש פעולה של האדם כיצור חופשי.... בעוד שמרבית בני החברה מחוייבים בשירות צבאי מלא וממושך, תוך סיכון לעתים של היקר מכל, לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ניתנת האפשרות להשתחרר משירות זה. מצב דברים זה פוגע בשוויון הבסיסי והאלמנטרי ביותר שבין בני החברה. ... הוא מפר הפרה קשה את השוויון בזכויות ובחובות האזרחיות הבסיסיות. הוא גורם לאפליה וקיפוח.

"בעוד שהאחד מחוייב בשירות צבאי, קשה, תובעני וממושך... שיש לו מחיר כלכלי ואישי מובהק... האחר פטור למעשה משירות זה; בעוד שלאדם אחד לא ניתנת יכולת הבחירה ב"שנת הכרעה" בין גיוס לדחייתו, לאדם אחר ניתנת הבחירה בין גיוס לבין דחייתו (שסופה פטור משירות), או בחירה בין גיוס לבין שירות אזרחי, או בין גיוס רגיל לבין מסלול שירות צבאי מיוחד. האחד חייב ללחום בטרם ילמד. האחר רשאי ללמוד ולא ללחום. אכן, הפרת השוויון... מביאה להפליה הפוגעת בכבוד האדם.

"האם תכליות אלה הן 'ראויות'? לדעתי התשובה היא בחיוב. הן נועדו לשלב את המגזר החרדי במרקם חיי המדינה, ובכך לסייע לאותו מגזר להפחית את חוסר ה[[שוויון]]... הן נועדו לחולל שינוי חברתי ארוך טווח, שיוביל, בין היתר, להקטנת מימדי הסדר דחיית השירות לתלמידי ישיבות. מטרות אלה... מקיימות את הדרישה בדבר תכלית ראויה.

"ניתן לחשוב על פתרונות שונים ומגוונים, המשקפים איזונים שונים ופשרות שונות בין המטרות החברתיות המתנגשות. ענין הוא לרשויות השלטון הפוליטיות. אין הוא ענין לרשות השופטת".

"נתקשיתי להבין מנין נטלה הכנסת סמכות וזכות מוסרית לפטור עשרות אלפי צעירים משירות ב[[צה"ל]], ולו לחמש שנים הראשונות שהוקצבו לחוק דחיית השירות... אין לה לכנסת הכוח והסמכות לבטל את המדינה. באותה רוח נאמר, כי אין לה לכנסת הכוח והסמכות לפגוע בכוח המגן של המדינה... ואף לא הסמכות להורות כי בנטל ההגנה על המדינה לא ישא הציבור כולו אלא חלקו של הציבור בלבד.

"גם אם אמרנו כי לימוד בישיבה מקיים את [[מורשת ישראל]] מאז ומקדם... דומה שלא יהיה זה מרחיק לכת אם נוסיף ונאמר כי לא יימצא בישראל של ימינו אדם שיוכל להסביר ולהצדיק באורח רציונלי דחיית שירות ופטור הניתנים לעם רב של למעלה מ-45,000 צעירים בני ישיבה (נכון לחודש דצמבר 2005). נזכיר עוד, כי לפי אותו הסדר - ועל-פי התחזית - יהיו בשנת 2007 המקישה על דלתנו 46,900 בני ישיבה שיזכו לדחיית שירות ולפטור... על היעדר השיוויון - היעדר שיוויון בוטה - בין צעירים אלה לבין צעירים אלה לא יוכל איש לחלוק.

"לא מצאתי כל הצדק שבעולם לאותן זכויות-יתר מפליגות שהחוק מעניק לבני ישיבה... הפגיעה בעקרון השוויון היא כה קשה וכה עמוקה עד שנתקשיתי להבין כיצד זה ניתן להצדיקה... לו בתום שנת ההכרעה היה בן ישיבה חייב להתגייס לצבא ככל צעירים בני גילו שאינם בני ישיבה, יכול הייתי להבין את ההסדר. ואולם דחיית שירות מכוח החוק למשך ארבע שנים; דחייה נוספת ל"שנת הכרעה", גם זו מכוח החוק; ולאחר כל דחיות אלו יכול הצעיר לחזור לתורתו אומנותו? ... גם אם תימלאנה כל מישאלות ליבם של המבקשים את טובתו של החוק, אתקשה לקבל שהחוק - כלשונו וכרוחו - עומד במיבחני התשתית של היהודיות והשוויון הממלכתי הנגזר מן ה[[דמוקרטיה]].

"...יש לה למדינה אמצעים מתאימים להביא לקיום החוק... כך, למשל, אתקשה להבין כיצד זה מי שאינו ממלא את חובתו למדינה זכאי בה-בעת ליהנות ממענקי מדינה. אך פשוט הוא בעיניי, שהמתחמק מחובתו כלפי הכלל לא יזכה בטובות הנאה מן הכלל".