יותר מ-30,000 מתאבדים ביפן מדי שנה

מאז הצניחה הכלכלית ב[[יפן]] ב-1998, שגררה התמוטטות של הבטוח במדינה, מתבצעים בה יותר מ-30,000 מקרי [[התאבדות]] מדי שנה. הגידול במספר מקרי ההתאבדות נגרם בעיקר בשל מקרים רבים של גברים בגיל העמידה ומעלה, שפוטרו או פשטו את הרגל והחליטו ליטול את חייהם. ב-2004 היו 32,325 מקרי התאבדות ביפן, יותר מ-25 מקרים לכל 100,000 תושבים.

יותר משני-שליש מהמתאבדים הם גברים, והסיבה העיקרית להתאבדות הייתה בעיות רפואיות. הסיבה השנייה בחשיבותה הייתה בעיות כלכליות. בשנת 2000, אז היו 24.1 מקרי התאבדות לכל 100,000 תושבים, הייתה יפן שנייה רק לרוסיה ברשימת שמונה המדינות המתועשות עם שיעור המתאבדים הגבוה ביותר. בצרפת היו באותה שנה 18.4 מקרים ל100,000 נפש, ובארה"ב - 10.4.

ביפן אין איסור דתי על התאבדות, וזו נחשבת דרך מקובלת להתמודד עם כישלון או בושה, אשר מאפשרת בזכות ביטוחי הבריאות להציל כלכלית את בני משפחתם. המתאבדים נעזרים בקבוצות תמיכה ברשת האינטרנט, המעודדות את חבריהן להתאבד ואף יוזמות התאבדויות קבוצתיות. מומחים הבהירו כי סירוב של חברות הביטוח לשלם את כספי ביטוח החיים למשפחות המתאבדים יוריד את מספר מקרי ההתאבדות על רקע כלכלי בצורה דרסטית.

בניסיון להחזיר תוך עשר שנים את שיעור המתאבדים לזה של השנים שקדמו למשבר הכלכלי, חשפה הממשלה בדצמבר חבילת צעדים לשיפור המצב, הכוללת בעיקר ייעוץ ובניית מחסומים ליד פסי רכבת שימנעו מהמתאבדים לקפוץ מול הרכבות הנוסעות, שיטת התאבדות פופולרית ביפן.