על שיטת "הגה ואות" ללימוד קריאה

על-פי גישה זו לומד הילד שכל אות מסמלת עיצור מסויים, וכל עיצור איננו אלא רוח שעוצרים ומפיקים באמצעות איברי הפה והגרון. כמו כן לומד הילד שכל ניקוד מסמל בעצם הנחיה לקורא באיזה אופן עליו להוציא את הרוח מהפה. א א א א א וכך הלאה.
ככלל לומד הילד שמילה איננה אלא רוח שעוצרים באמצעות איברי הפה באופנים שונים.
האות והניקוד מורים לקורא באיזה אופן עליו להפיק את הרוח. דומה הדבר לתווים שמורים לנגן איזה צליל עליו לנגן, מה משך הצליל ואפיונים נוספים לאיכויות הצליל שעליו להפיק.
בשיטת "הגה ואות" לומד הילד את האופן בו עליו להשתמש באיברי הפה כדי שתשמע מילה מסוימת.
עוד לומד הילד ומגלה שהוא הוא זה שמפיק את ההגיים ומכאן את המילים.
הילד לומד לשלוט במילים שישמיע ואופן השמעתן בדומה לנגן או זמר.
בגישת "הגה ואות" משכלל הילד יכולת השליטה באיברי גופו וכפועל יוצא, בסביבתו.
ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר אריה כלב ואחרים כבר עמדו על-כך ששכלול השליטה באיבר
אחד בגוף מביא מן הסתם לשכלול השליטה בחלקי הגוף כולו.
שיכלול השליטה באיברי הגוף כולם, מן הסתם, עשוי להקטין מספר המצבים שבהם ילד מניף יד על ילד אחר "כי יצא לו". כך ששליטה טובה באיברי הגוף ובמילים שהילד מפיק מפיו עשויה גם להקטין אלימות בבתי-הספר.
על-פי גישתה של בת-יעקב הילד מגלה שמילה איננה אלא "הבל רוח" שהוא מפיק בצורות שונות ואת המשמעות והפרוש למילה נותן השומע בלבד על-ידי כך שהוא מביא למחשבתו עצם או פעולה שמייצגים מילה זו. ( לעתים כמובן, "השומע" הוא הילד עצמו.)
במילים אחרות, יש צד טכני של הפקת מילה באמצעות הפה (או במחשבה) על-ידי צרוף סימני האותיות והניקוד, ויש תהליך מחשבתי של מציאת העצם, החפץ או הפעולה שמילה זו מייצגת.
טכניקת הקריאה זהה בכל השפות המערביות. ילד שירכוש את טכניקת הקריאה בעברית
יוכל לרכוש בקלות את טכניקת הקריאה באנגלית, באיטלקית, ברוסית או בערבית למשל.
כמובן שבין רכישת טכניקת הקריאה לבין הבנת השפה יש מרחק רב. ילד או מבוגר
שיודע לקרוא איטלקית, לא בהכרח מבין שפה זו. הוא קורא מילה באיטלקית אבל
לא מצליח להביא אל מחשבתו את הפעולה או העצם שהמילה מייצגת. לשם כך על הקורא
לעיין במילון המתאים המבאר עבורו את המילה, אם היא בשפתו, או המתרגם את המילה לשפה המובנת לקורא.
בגישת "הגה ואות" לומד הילד לראות פרטים. עיצורים המסומנים על-ידי ציורי האותיות,
ותנועות- הלא אלה הם סימני הניקוד. הילד לומד להרכיב מהפרטים שלם שהיא המילה הנשמעת. ילד שלמד להרכיב מילה מפרטים סביר להניח שיוכל להבחין ולראות פרטים.
כך יוכל לתקן ביתר קלות שגיאות כתיב, תהיה בו מידה רבה יותר של הקפדה ודיוק בביצוע פעולות למידה אחרות כמו חשבון, אנגלית, ספרות, ידיעת הארץ וכל השאר.
ילד שמתרגל להבחין בפרטים ופרטי פרטים של דבר הופך בן-אדם בוגר בעל יכולת
ליצר מוצרים בעלי ערך. בן-אדם הרואה פרטים הופך לאיש מחקר טוב, לאומן מוכשר,
לטבח משובח, ולמנתח בעל-שם.
שהרי תנאי להשגת איכות היא היכולת להבחין שיש הבדל בין מוצר אחד לשני,
בין תבשיל אחד למשנהו. "כל אחד יודע לעשות מרק ירקות... ואף על פי כן....
יש למרק הזה טעם מעולה....". זהו זה!! זה הפרט המיוחד, הדיוק, המינון,
"העוד קצת פפריקה".

צריך ללמוד ולתרגל את החושים להבחין בכך כבר בגיל צעיר. בגיל בו חושי הילד פתוחים לרוחה.
ראיית פרטים, דיוק, יכולת שליטה, תכונות ראויות שניתן לשכלל אותן עם הקניית יסודות הקריאה וה...כתיבה.
לכן ראוי שגם תוכנית "הגה ואות" תקבל הכרה רשמית של משרד החינוך למרות שישנם
לא מעט "מומחים" במערכת החינוך שהדברים שנכתבים כאן מעצבנים אותם ומוציאים אותם מדעתם כבר שנים.
הם מעדיפים שיטות "מוכללות", חסרות דרוגיות נכונה.
((ומהי דרוגיות נכונה? -שבה ילד לומד חומר חדש רק על-סמך חומר קודם שכבר למד ויודע).
שיטות הלימוד המקובלות "עשירות" בגירויים, יש בהם ציורי "ליצנים" למניהם ושאר דמויות מוזרות כדי ""לשעשע". כמנהג ערוצי הטלויזיה, "רק שהילד יהיה מגורה, לא ישתעמם ולא יברח לנו".
שיטות אלה לא בהכרח נותנות כבוד לסקרנות הטבעית הקיימת בכל ילד, בכל אדם,
הסקרנות והרצון לדעת.


מנשה ברק
© כל הזכויות שמורות