דו"ח: רף הענישה לסוחרי נשים נמוך מדי

דו"ח העוסק בפסיקת בתי המשפט בנושא הסחר בנשים בשנת 2005 מפנה האשמות חמורות כלפי רשויות התביעה ומערכת המשפט. הדו"ח, שחיברו "מוקד סיוע לעובדים זרים" בשיתוף עם הקליניקה למאבק בסחר בנשים באוניברסיטה העברית, מביא סקירה מלאה של פסיקת בתי המשפט בנושא הסחר בנשים בשנת 2005.

מחברי הדו"ח קובעים, כי סקירת הפסיקה מורה על התקדמות במערכת המשפט בשנה זו ביחסה לעבירת הסחר, אם כי המצב עדיין טעון שיפור ניכר. "בשנים האחרונות ישראל חוזרת ומופיעה בדו"חות בינלאומיים כמדינת יעד לסחר בבני אדם וכמדינה שסחר בנשים מתקיים בה כמעט באין מפריע. על אף הצהרות חוזרות ונשנות של הרשויות בדבר טיפול בשורשי התופעה, מהממצאים עולה בבירור כי הסחר בנשים היה ונותר עסק משתלם לסוחרים".

מהדו"ח עולה, כי בעוד שהמחוקק קבע בחוק רף ענישה מקסימלי של 16 שנות מאסר, רף הענישה שנקבע בבתי המשפט בישראל במהלך 2005 נותר נמוך באופן משמעותי - ממוצע של 5-6 שנות מאסר בלבד. רף הענישה הוא על פי רב פועל יוצא של הסדרי טיעון הנחתמים בין סוחרי הנשים לפרקליטות.

שני שליש מן התיקים בשנת 2005 הסתיימו בהסדרי טיעון, בחלקם הושמטה עבירת הסחר ובכך יוצאים סוחרי הנשים נשכרים, שכן על עבירת הסחר רף ענישה מינימאלי של 4 שנות מאסר. שופטי בתי המשפט אוחזים בסמכות לדחות את הסדרי הטיעון, והפרקליטות יכולה לדרוש ענישה גבוהה גם במסגרת ההסדר, אך בשנת 2005 קבל בית המשפט ללא עוררין את כל ההסדרים כולם.

על פי הדו"ח, בתי המשפט ממשיכים להתעלם מזכותן של נשים לפיצויים, ולא מפצים אותן כלל, או מפצים אותן בסכומים זעומים. מחברי הדו"ח מציינים כי בשנת 2005 הוטלו על סוחרי נשים קנסות בסכום כולל של 260,000 ש"ח, שהועברו לקופת המדינה. למעשה, בעוד קורבנות הסחר נותרות מרוששות ומוצאות עצמן לרב מושלכות בחזרה אל מעגל הסחר, המדינה מתעשרת. "התנהלותה הרשלנית של הפרקליטות מונעת מקורבנות סחר לקבל אף את הפיצויים הזעומים הנפסקים להן מסוחריהן", טוענים מחברי הדו"ח.

לטענתם, עובדי מדינה ממשיכים להוות חוליה בשרשרת הסחר תוך ניצול מעמדם. "בתי המשפט אינם מתייחסים לכך בחומרה הראויה ומחלישים את הסיכויים לשיתוף פעולה בין הרשויות לבין קורבנות סחר", נכתב בדו"ח.

מחברי הדו"ח קוראים לרשויות האכיפה, ובראשן הפרקליטות ובתי המשפט "להתעשת לאלתר ולחדול ממדיניות סלחנית זו כלפי מחוללי עבירת הסחר ומהתנכרות זו לקורבנותיהן. בלא שינוי מדיניות ממשי נותר המאבק בתופעת הסחר בבני אדם בבחינת רטוריקה ריקה מתוכן".

הנהלת בית המשפט העבירה בתגובה לדו"ח את הדברים הבאים:

"מערכת בתי המשפט רואה חשיבות ציבורית וערכית רבה בטיפול בתיקי סחר בני אדם. שיטת הענישה משקללת שיקולים שונים, הקשורים לנסיבותיו של כל תיק לגופו, בבואה לקבוע גזר דין. כך, על בית המשפט בבואו לגזור עונשו של עבריין, לבחון מהו תפקידו של הנאשם בביצוע העבירה, האם הוא ביצע תפקיד מרכזי או שולי וכו'. כמו כן, נבחנות נסיבותיו האישיות, נסיבות העבירה, האם לוותה באלימות וכו'.

במטרה להבטיח את שמיעת עדותן של המתלוננות, ובה בשעה לסייע להן מבחינה הומאנית, פנתה הנהלת בתי המשפט לאחרונה לנשיאי בתי המשפט על מנת להחיש, במידת האפשר, את המועד לשמיעת עדותן".