מהפכה אדומה בדרום אמריקה?

נשיא [[בוליביה]], איבו מוראלס, הודיע השבוע על הלאמת שדות ה[[נפט]] והגז הטבעי במדינה והורה לצבא להשתלט על מתקני ההפקה בהם. מוראלס החליט שהחברות הפועלות בבוליביה יחתמו על הסכם חדש עם תאגיד ממשלתי שיוקם, ויעבירו חלק גדול יותר מרווחיהן לידי המדינה. מוראלס גם הודיע שלא יסתפק בהלאמות אלה וגם היערות והמכרות יעברו בקרוב לידי הממשלה. המהלך של מוראלס, עליו הודיע הנשיא ב-1 במאי, הגיע לאחר שנפגש עם מנהיגי ונצואלה וקובה בסוף השבוע האחרון, וחתם עימם על הסכם סחר חופשי.

ההסכם, ALBA (האלטרנטיבה הבוליבארית לאמריקות) מהווה הסכם נגד להסכם הסחר החופשי שארצות הברית מנסה לקדם עם מדינות אמריקה הלטינית. את הפגנת האחדות מול ארה"ב מקדמים [[הוגו צ'אווס]] ואיבו מוראלס יחד עם שליט קובה, [[פידל קסטרו]], שמכונה על ידם "האח הגדול".

במסגרת ההסכם תספק ונצואלה, יצרנית הנפט החמישית בגודלה בעולם, נפט וגז לבוליביה, תשלח רופאים ומורים ותרכוש ממנה, יחד עם קובה, את כל תוצרת ה[[סויה]]. כמו כן תקים ונצואלה קרנות בסך 130 מיליון דולר לפיתוח האזור ולמטרות חברתיות. גם לקובה מספקת ונצואלה נפט, בתמורה לשירותים בתחום החקלאות והשירותים.

לפני כשבוע הודיע צ'אווס כי איחוד הקהילות האנדיות (CAN) מת וההסכם החדש מדאיג את מדינות האזור.. בפגישה בין נשיאי בוליביה, אורוגוואי ופראגוואי שנערכה באסאסיון, בירת פראגוואי, אמר צ'אווס, שמזה כמה שנים הוא הזהיר שהאיחוד האנדי מת. צ'אווס, המכהן כנשיא האיחוד, הגדיר את האיחוד כ"שקר גדול", זאת לאחר שפרו וקולומביה חתמו על הסכם סחר חופשי עם ארה"ב. צ'אווס האשים אותן המדינות ש"הן הרגו את האיחוד".

באתר אל-אוניברסל דווח כי צ'אווס טען שהאיחוד כולו הוא "שטויות". הוא רמז גם כי ה"מרקוסור" צריך לעבור בחינה מדוקדקת, "אחרת הוא ימות כמו האיחוד האנדי". המרקוסור הוא ההסכם המבטיח סחר חופשי ומעבר סחורות, כסף ואנשים, שנחתם לראשונה בשנת 1991 בין ברזיל ארגנטינה אורוגוואי ופראגוואי באותה העיר ובוליביה, צ'ילה, אקוודור, קולומביה ופרו הן חברות משנה בהסכם. שתי המערכות, המרקוזר והאיחוד האנדי, היו אמורות להתלכד במודל הדומה לזה של האיחוד האירופי.

צ'אווס הופך להיות אצבע מעיקה בצלעות של ארה"ב. השבוע גם הוחזר שגריר פרו בוונצואלה לארצו, זאת לאחר שצ'אווס הביע חוסר שביעות רצון ממועמדותו של אלן גרסיה, הפרו אמריקאי, לנשיאות המדינה (ובכך רמז להעדפתו את מועמד השמאל, אויינטה הומלה). צ'אווס לא רק מתערב בפוליטיקה של המדינות השכנות, אלא גם ניסה להתערב בכלכלה האמריקאית. לפני מספר חודשים יזם הנחה בתעריפים בתחנות דלק ברחבי ארה"ב, השייכות לחברות הנפט מונצואלה. צ'אווס הורה גם על הפרת ההסכמים עם חברות נפט זרות הקודחות בשטחי ונצואלה, והקים תאגידים ממשלתיים, דרכם מעבירות חברות הנפט קרוב ל-60% מרווחיהן לחברת הגז הלאומית PDVSA. חלק מהחברות הזרות עזבו ומכרו את שדותיהן חזרה לונצואלה כאות מחאה וחלק הסכימו לתנאים החדשים והמשיכו לשאוב.

ד"ר אלברטו ספקטורווסקי, מרצה בחוג למדינה באוניסרסיטת תל אביב ומומחה למשטרים ואידיאולוגית במאה ה-20 ומשטרים באמריקה הלטינית, מסביר כי המגמות של התחזקות השמאל באמריקה הלטינית הם מעיין חזרה לפופוליזם ישן, ובבוליביה זו הליכה לקראת [[פופוליזם]] לאומני. לדבריו, כלל לא בטוח שכל המדינות הולכות לעימות עם ארה"ב: המנהיגים שם פועלים מתוך הבנה שארה"ב נחלשת, ולכן "אפשר להרים טיפה את הראש". ניתן לייחס זאת גם לשותף המסחרי החדש, שהולך ומתבסס באמריקה הלטינית- סין. כעת, כשארה"ב נחלשתאפשר לנסות ללחוץ עליה ולשנות את תנאי המסחר עימה. לדברי ד"ר ספקטורווסקי, לא מדובר ב[[סוציאליזם]] דוגמאת קובה, אלא אי קבלת תנאי ההתפתחות הכלכלית של הניאו שמרנים.

לעליית מחירי הנפט של העת האחרונה השפעות על המהלכים שמבצעות שתי המדינות. ד"ר ספקטורווסקי מסביר שעם בעליית מחירים שכזו ונצואלה יכולה לחגוג, כיון שונצואלה מממנת הרבה מדינות באמריקה הלטינית, היא למעשה חוגגת היום מבחינת רווחים כלכליים, אבל לא מדובר רק בנפט, אלא גם בגידולי הסויה. סין, שהפכה לצרכנית מזון גדולה הפכה לשוק אטרקטיבי עבור המדינות האלה. לכן המגמה הכללית כיום היא לנסות ולחפש שוק משותף דרום אמריקאי, ולא שוק פתוח של כל האמריקות.

ד"ר ספקטורווסקי העריך בשיחה עם וואלה! חדשות שבעתיד הנראה לעין לא נראה הקמת שוק משותף חזק באמריקה הלטינית, דוגמאת האיחוד האירופי. לדבריו, שוק משותף הוא מטרה, אבל הבעיות הפנימיות ימנעו את הקמתו.

האינטרסים הכלכליים של צ'אווס בארה"ב עדיין קיימים "זה לא קסטרו של קובה שניתק את כל הקשרים ניתוק טוטאלי מארה"ב. אבל אולי בעתיד". לדבריו, צ'אווס לא מכוון לסוציאליזם מבית היוצר של לנין. "הרבה יותר מורכב מלהגיד שזאת שמאלנות, זה לא הגבאריזם (צ'ה גבארה. ע.ש.) של שנות ה-60. אז זו היתה אידיאולוגיה אלטרנטיבית לארה"ב". כיום אין ויכוח עם הקפיטליזם כעיקרון, אלא עם המעמד של מדינות אמריקה הלטינית במשחק הקפיטליסטי, הן רוצות להיות שותפות בעוגה. קו המחשבה המוביל את המהלכים מתמקד בשינוי הכללים: אמנם בארה"ב מדברים על סחר חופשי, בשם ה[[גלובליזציה]], אך למעשה לא פותחים את השוק האמריקאי. למעשה הדרישה היא שארה"ב תפתח בפני מדינות הדרום את שווקיה. "להיסטוריה עם ארה"ב יש פן בעייתי ביותר, ההיסטוריה של הרבה התערבויות מצד ארה"ב, שלאוו דווקא עזרו למדינות אמריקה הלטינית".

ד"ר ספקטורווסקי טוען כי לא צפוי עימות חזיתי בין ארה"ב ואמריקה הלטינית. "גם צ'אווס וגם אמריקה הלטינית מבינים את העוצמה של ארה"ב. בתוך המסגרת הזאת הם התחילו להבין שיש נישה שאפשר לשחק בה". לדבריו, השאלה המהותית היא מה יישאר מן המדיניות הפופוליסטית שהולכת ומתגברת באמריקה הלטינית והאם המדיניות תחזיק מעמד, ברגע שייגמר המתח. "המשטרים הפופוליסטים של שנות ה-50 נכשלו מבחינה כלכלית באופן מובהק", ולכן הרבה כלכלנים בארה"ב, כולל [[ג'וזף שטיגליץ]], זוכה פרס נובל לכלכלה, טוענים שאמריקה הלטינית חייבת לשנות כיוון ולא לעשות שום דבר שארה"ב מבקשת שתעשה. "מי שנכנע לתכתיבים אמריקאים נידון לכישלון, ולכן הגישה הנוכחית של מדינות אמריקה הלטינית היא טובה, והיא לא "לא רציונלית", אלא למעשה מתאימה יותר למצב החדש.