עסקים בעידן האינטרנט

היום, כאשר הטירוף הכלל עולמי ביחס לרשת האינטרנט מוביל לכך שכל עלם זב חוטם מקים חברה המתעסקת בטרנד החדש - סחר אלקטרוני - עולה השאלה המתבקשת: מהי השפעתו הצפויה של המעבר לכלכלת אינטרנט על השוק הקונבנציונלי. האם את קריאות "כל מלפפון/עגבניה/DVD - מלמיליאן" (מחקו את המיותר) או "אלטעזאכען" יחליפו בשנתיים הקרובות קולות מסונתזים במבטא אמריקאי קליל אותם נשמע כאשר נחלוף בנהיגה קלה באתר האינטרנט של רחוב קינג ג'ורג'? האם החנות השכונתית ברחוב בן יהודה תפנה את מקומה לקניון וירטואלי ענק אשר בו נוכל בלחיצת כפתור להזמין את מעדן אמי פלוס בו חשקה נפשנו בשעת בוקר מוקדמת? האם בכלל האופי הישראלי יקבל בהבנה מעבר לרכישות און ליין? האם רמת השירות, שלא לדבר על הטכנולוגיה, של אתרי הסחר הישראליים הענקיים אשר מוקמים בימים אלו תקבור את אופציית הרכישה המקוונת עוד בטרם זו קמה בכלל? בכתבה זו אנסה לענות על מקצת מהשאלות הללו הנוגעות לעתיד הסחר האלקטרוני בישראל. העתיד- לא ממש ברור.


בהתקפת הפרסומות שהתרגשה עלינו לאחרונה מצדם של אתרי עסקים אלקטרוניים גילינו להפתעתנו כי כיום כבר לא צריך לקום מהאסלה בשביל לקנות נייר טואלט. בשביל זה צריך רק מחשב נייד ושליח כשרוני במיוחד שיכול להכנס לדירה שלכם עם המוצר הנכסף מבלי שתפתחו לו כלל את הדלת. כיום ניתן במספר הקלדות קלות על מקלדת המחשב להזמין בארץ ספרים, דיסקים, מוצרי מזון, חשמל, ללמוד קורסים במסגרת מקוונת ואפילו לרכוש את מתנת חג האוהבים הנכספת לסבא וסבתא- קונדומים של דורקס. בישראל הוקמו עד היום מאות חנויות מקוונות העוסקות במכירות מוצרים שונים. חלקם מאוגדים תחת קניונים וירטואלים שונים וחלקם כאתרי אינטרנט עצמאים. מהפכת האינטרנט הגיעה לישראל בשלהי 1997 ומאז הבלגן ודיס האינפורמציה, כמו גם הנהירה של עשרות חברות לתחום שאין להן כלל ניסיון או הבנה מינימלית בו, רק הלכו וגברו. אבל מי יכול להאשים אותן? הרי האינטרנט נראה כיום כבור ללא תחתית או ליתר דיוק, כמו בלון בעל יכולת התנפחות מרשימה למדי. ובינינו, מי לא רוצה להתרומם אל עבר הרי השקלים הנכספים בבורסה המקומית? המגמה אף התחדדה בשנה האחרונה עם כניסתם של ענקי כלכלה לתחום כדוגמת קבוצת הארץ, הדנקנרים, פישמן, דיסקונט השקעות ועוד גופים נוספים. להערכתי, גופים אלו, שהינם בעלי יכולת השקעה כספית גבוהה מהממוצע של כל אחד מאיתנו, יצליחו בסופו של דבר להשיג נתחים בולטים בשוק הסחר האלקטרוני ההמוני לאור יכולתם לתמוך כראוי במערך הנדרש מפלטפורמה שכזו ולספק את הסחורה לצרכן, תרתי משמע.

פאוזה. בואו נעצור לרגע ונחשוב מה קורה היום בשוק הקונבנציונלי בארץ. כיום אנחנו מכתתים רגלינו אל עבר המכולת השכונתית בבוקר (לשמחתו של רחמים) או אל עבר סניף השופרסל (לשמחתו של יורם דר) ושם רוכשים את המוצרים הבסיסיים אשר יאפשרו לנו להזרים אי אילו קלוריות ושומנים במורד גופינו. בנוסף לכך אנחנו מאד אוהבים להיות מוטרדים בשאלה החיננית: "אפשר לעזור לך?" בקולן המאנפף של דיילות המכירה בחנויות האופנה, החשמל ודומיהן, בעודינו בוררים אחר החולצה האופנתית האחרונה במידה שלנו או מתרשמים ממוצר חשמלי זה או אחר. את התקף הלב, כמובן, אנו חוטפים אחר כך בקופה, לשמחתו של מנהל החנות ולדאבונו של מנהל הבנק בו אנו חברים.

אז מה מציע לנו כיום, בתיאוריה ובמעשה, הסחר האלקטרוני בישראל? קודם כל, בואו לא נשכח שחוויית הרכישה הוירטואלית אינה נחלת כלל האוכלוסיה, מכיוון שאחוז הגולשים בארץ נאמד בכ- 12% בלבד מסך כלל האוכלוסיה בישראל. אלו שכן גולשים באינטרנט יכולים היום בלחיצת כפתור קלה להזמין טלויזיה 220 אינטש של סוני או את הספר החדש של ג'ון גרישם. וזהו המאפיין הראשון שמציעה לנו טכנולוגיית האינטרנט- נוחות. אנחנו יכולים בקלות להזמין כל מוצר, כמעט, בו חשקה נפשינו מכל רחבי העולם בשניות. ולא רק זאת, פלטפורמת האינטרנט מאפשרת ליצור שוק מכירה חדשני המאפשר (בתיאוריה) להציע לנו, קהל הצרכנים המיומן, מוצרים במחירים אטרקטיביים שהינם זולים יותר מאלו שמציע לנו רחמים, דר או המשביר.

כידוע לכולנו, מפרסמים ופרסומאים, הישראלי הממוצע חולה על המילה הקסומה "דיל" והוא מתנפל על כל דבר שהוא זול או נתפס בתודעתו כזול יותר מהמתחרה (סוגיית טיב היא כבר סיפור אחר).
צירוף שני האלמנטים של נוחות ומחיר זול אמור היה לגרום להתנפלות המונית על הקניונים הוירטואליים באינטרנט, ולגרום לקריסתם המיידית של אתרי האינטרנט שלהם (בלי כל התערבות של האקר מקומי). אז למה זה לא ממש קורה? מדוע הנהירה הזו היא, מה לעשות, ברובה עדיין מאד וירטואלית? אם עולם הסחר האלקטרוני הינו כל כך מושלם, מדוע לא אנו לא רואים בעתיד הקרוב את רחמים מהמכולת השכונתית סוגר את העסק? מדוע חנויות החשמל לא סוגרות את שעריהן לעולמים?

התשובה האינטואטיבית הינה די ברורה - השוק המקומי עדיין לא בשל לכניסת הסחר האלקטרוני לתוכו. הישראלי הינו טיפוס שאוהב לרוב לחוש את המוצרים אותם הוא רוכש, הוא די חשדן, אוהב להתמקח ולעמוד על שלו, הוא אוהב להרגיש שהוא הרוויח, הוא אוהב את חוויית הרכישה עצמה. את זה הוא עדיין לא יכול לחוש ברשת. קניית מוצר באינטנרט הינה פעולה מאד קרה, מכנית, יחידנית. קשה מאד למשש את השמלה החדשה של קסטרו דרך המחשב, שלא לדבר על הקושי להתרשמות מהצבעים ומהמידה הנכונה של המוצר או הצורך להתייעץ עם המוכר בקופה לגבי דגמים נוספים. והמחיר באינטרנט, אינו בהכרח זול יותר מהמקבילה הקונבנציונלית לאור דמי המשלוח המצטרפים למחיר הרכישה הסופית (שיכולים להגיע לכדי 25 שקלים!). מכיוון שניתן למצוא הבדלי מחירים מאד משמעותיים בין מחירי מוצרים הנמכרים ברשת האינטרנט עשויה השוואת מחירים לחסוך עשרות שקלים אף כאן לצרכן. זוהי בדיוק הסיבה, אגב, מדוע נוצרו כלי השוואת המחיר של חברות R-U-SURE ודיל טיים במטרה לאפשר לצרכן להתגבר על בעיה זו.

בעיות אינטואיטיביות אלו גורמות מראש להימנעותם של רבים מכניסה לאינטרנט. ל