שאלת תם

שאלת תם - למה יש צפירה?

פעם ביום השואה ופעמיים ביום הזיכרון נשמעת צפירה ברחבי הארץ וכולנו מתייחדים עם זכר המתים. למה? פרופ' עזריהו נותן תשובות

02/05/2006

מדי שנה מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ושבוע לאחר מכן את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. צפירת הדומייה, חלק בלתי נפרד מימי הזיכרון האלו, הפכה מזמן לסמל רב משמעות בתרבות הישראלית. פרופסור מעוז עזריהו, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, המתמחה בנושא ההנצחה, מכיר היטב את הריטואל הישראלי הזה ומגדיר אותו כ"סממן קולקטיבי, סמן תרבותי בעל עוצמה רבה. יש כוח עצום ודרמה בהקפאה של החיים לדקה או שתיים".

לשאלה מדוע ביום השואה אנחנו עומדים בצפירה אחת ואילו ביום הזיכרון לחללי צה"ל יש שתי צפירות, עונה פרופ' עזריהו בפשטות - "לא יודע". התשובה טמונה, כנראה, בהחלטות היסטוריות של ועדת הסמלים והטקסים של הכנסת. חוק יום הזיכרון לחללי צה"ל מדבר על "דומיה בת שתי דקות" ולא מאזכר את הצפירה בערב יום הזיכרון. "זה לא קשור אלינו" היתה התשובה שקיבלנו ממשרד הביטחון.

כך או כך, פרופ' עזריהו אומר שמקורה של הצפירה הוא בצורך לסנכרן את דקת הדומייה שעומדים אזרחי המדינה. "דקת דומייה היא דבר שקיים בדיונים בכנסת ובמקומות עבודה, אבל המדינה לא יכולה להחליט שעושים דקה של דומייה סתם כך. איך ידעו האזרחים מתי לעמוד? לכן החליטו להשתמש בצפירות, כך שיהיה סינכרון".

פרופ' עזריהו מספר, כי הצפירה היא לא מנהג ישראלי. "הבריטים הנהיגו צפירה אחרי מלחמת העולם הראשונה, אך נטשו מאוחר יותר את המנהג הזה. נתקלתי בתיעוד של צפירות מצופרי בתי חרושת בשנות השלושים במהלך מסעות ההלוויה של אנשים חשובים, דוגמת המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. גם בחיפה הייתה צפירה בשנת 1949 לציון יום השנה הראשון לקרב על חיפה.

"במקביל לצפירה חוזר מדי שנה ריטואל אחר", אומר פרופ' עזריהו. "עיתון זה או אחר שולח כתב למאה שערים או לבני ברק, והוא מתעד את החרדים הממשיכים ללכת במהלך הצפירה. הם טוענים שהם לא מכבדים את הצפירה כי זהו מנהג של גויים, והם צודקים בעקרון, אבל עולה השאלה - איך ייתכן שהדתיים הלאומים עומדים בצפירה?" שואל פרופ' עזריהו.

היום מקובל לראות רכבים נעצרים בזמן הצפירה ונהגים יוצאים מהם ועומדים במקום. פרופ' עזריהו מספר, כי בשנות החמישים, בימיה הראשונים של המדינה, לא לכולם היה ברור מה צריך לעשות במהלך הצפירה. "מצאתי תלונות של ארגון 'יד ולבנים', שאנשים ממשיכים ללכת או לנסוע. צריך לזכור שהייתה כאן אוכלוסייה גדולה של עולים. אני תוהה - איך הם היו אמורים לדעת שצריך לעמוד בצפירה? הרי לא מסבירים את זה ביציאה משדה התעופה".

פרופ' עזריהו מספר, שמדי כמה חודשים הוא שומע שהמדינה מתכוונת לבטל את הצפירות, "אבל לדעתי זו אגדה אורבנית ולא יותר מזה. הרי אין כאן עלויות כספיות גבוהות וגם הארגון של זה מינימאלי. אנחנו מדינה צעירה והמסורות עדיין משתנות, אבל קצב השינוי איטי ולדברים כאלה יש נטייה להשתמר. קשה לי להאמין שבעוד עשר שנים לא תהיה לנו צפירה, כי יום הזיכרון הוא קונצנזוס".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully