למי יש יותר גדול?

השבוע, ככל הנראה, תהיה לנו ממשלה חדשה (תודה רבה, בקרוב אצלכם). נכון, היו לנו ממשלות קטנות יותר וקואליציות רחבות לא פחות, אך דומה שבינוניותם של מנהיגנו מעולם לא נחשפה כפי שהיא נחשפת בממשלה זו. כבר היו לנו ממשלות עם למעלה מעשרים שרים ( למשל ממשלת ברק, אשר שינתה אפילו את חוק יסוד: הממשלה לצורך כך) והיו לנו ממשלות עם שרים בלי תיק שלצורך ושלא לצורך. אבל דומני שהממשלה החדשה קובעת שיאים חדשים של גרוטסקיות.

כבוד השר איתן כבל, שר בלי תיק במשרד ראש הממשלה האחראי על רשות השידור (בשביל מה יש שר תקשורת?). השר שמעון פרס, משנה לראש הממשלה (שכזכור לנו מהאירוע המוחי המצער של רה"מ אריאל שרון, הוא תואר ללא תוכן) והשר האחראי על פיתוח הנגב והגליל – מנערי בן גוריון, לא? שר התחבורה מאיר שטרית, אחראי גם על השירותים החשאיים. השר אופיר פינס, שר התרבות והספורט (מישהו זוכר שפעם היה זה חלק ממשרד החינוך?) ואחרון חביב, כבוד שר התחבורה, שאול מופז, האחראי גם על "דיאלוגים אסטרטגים עם העולם" ואף הוא נושא בתואר סגן ראש הממשלה.

אין חדש תחת השמש, זה ברור. זוהי הפוליטיקה, אלו הם כללי המשחק ובהתאם להם משחקים, אך עדין מותר לשאוף למנהיגים מזן אחר. הרי המנהיגים שלנו משרתים אותנו, ציבור הבוחרים הישיר וכלל אזרחי ישראל. הם לא עושים זאת למען התפקיד, אלא למען המדינה. מה לא? כלום היה נפגע כבודו של איתן כבל לא היה מוותר על תפקיד השר האחראי על רשות השידור? האם היה נפגע כבודו של שר התחבורה המיועד מופז אם לא היה נקרא "סגן ראש הממשלה" והאחראי על "הדיאלוגים האסטרטגים עם העולם"? כ-500 איש נהרגים כל שנה בישראל כתוצאה מתאונות דרכים, האם אין זה נושא מספיק חשוב לטיפול – גם אם אינו מלווה בתואר מרשים? האם השר המיועד רואה בנושאים אלו זוטות? (וזאת מעבר לשעטנז בו שר השיכון אחראי על השירותים החשאיים – כלום לא היו כבר ועדות מקצועיות שדנו בנושא?)

נכון. הכל בא לשרת את היכולת של הממשלה למשול (למעננו?), אבל זה עצוב. עצוב לגלות שבסופו של דבר המנהיגים שלנו מתנהגים, במקרה הטוב, כמו שני אחים בני 4 ו-6, שאם אחד קיבל כדורגל והשני מתחיל לבכות אז אמו מנסה לנחם אותו בתואר "אחראי על הדיאלוג האסטרטגי עם המשפחה המורחבת", על מנת שלא יבכה ויעשה בושות מול הדודות. במקרה הרע הם מתנהגים כמו חבורת נערים בחוג שחייה, שמשווים אחד עם השני במקלחות מה כל אחד קיבל.

וזה עוד יותר עצוב, כי חלק מחוסנה של דמוקרטיה נמדד באיכות המגזר השלישי שלה, קרי החברה האזרחית הפועלת בתחומים ציבוריים ללא תמיכה ממשלתית, באופן וולונטרי כזה או אחר. דווקא בתחום הזה אנחנו מגלים אנשים נפלאים התורמים ממרצם, מניסיונם ומזמנם למען רעיון ולא למען התפקיד. חבל שאנחנו רואים מעט אנשים כאלה (אם בכלל) בממשלה החדשה ובכנסת הנוכחית.