רכיבת כביש מא' עד ת'

^א. אופני כביש
האופנים בהם משתמשים המתחרים אינם שונים בהרבה מכל "אופני מרוץ" טובים שנראים גם על כבישי ארצנו. לכל קבוצה מקצוענית יש הסכם עם חברה לייצור אופנים המספקת לה אופני כביש ואופנים לרכיבה נגד השעון. לכל רוכב בקבוצה יהיו כשני זוגות ולפעמים גם יותר (בהתאם למעמדו). כמה אופנים שנראו בטור דה פראנס האחרון ניתנות לקניה גם אצלנו: אפילו Trek של לאנס ארמסטרונג. האופנים קלים במיוחד (7-8 קילו) והם מטופלים בסופו של כל יום על-ידי המכונאים של הקבוצה.
אוכל
בערב שלפני תחרות יאכלו הרוכבים ארוחה גדולה, עמוסת פחמימות ובבוקר, יותר משלוש שעות מהיציאה למרוץ, יעמיסו על עצמם עוד ארוחה שמכילה בדרך כלל פאסטה, דגנים, ופירות. במהלך המרוץ עצמו הם יאכלו פירות, עוגיות, סנדביצ'ים קטנים וכיום יותר ויותר חטיפי אנרגיה, ג'לים למיניהם, משקאות אנרגטיים והרבה מים. בערך בחצי הדרך יוגדר קטע שבו יקבלו הרוכבים שקיות אוכל (מוזט) מאנשי הצוות של הקבוצה.

^ב. בונק/קיר
כל רוכב מכיר את ההרגשה בה האנרגיה פתאום כאילו נשאבת מגופו והוא פשוט נשבר. פעמים רבות רוכבים המבצעים התקפה ייראו כאילו הם עומדים במקום לעומת הפלוטון המתקדם במהירות עצומה לקראתם.

^ג. גביע עולמי
סבב של עשר תחרויות וותיקות בנות יום אחד המאורגנת על-ידי ה-U.C.I (התאחדות האופנים הבינלאומית). הראשון שזכה בגביע העולמי היה האירי שון קלי ב1989-. לעיתים יש שינויים ברשימת המרוצים אך התחרויות הקלאסיות הוותיקות תמיד יהיו חלק מהגביע העולמי (מילאנו-סן-רמו, פארי-רובא, ליאז'-באסטון-ליאז' וכו'). כל רוכב המסיים בין 25 הראשונים זוכה בניקוד ומי שצובר את מירב הנקודות בסוף העונה (לאחר הג'ירו די לומברדי) זוכה בגביע העולמי. המוביל בתחרות (היום זהו אריק זאבל) לובש חולצה מיוחדת.

^ד. דירקטור ספורטיו (Directeur sportif)
זהו בעצם מאמן הקבוצה המקצוענית, בדרך כלל הוא יהיה רוכב לשעבר. נוהג במכונית הקבוצה ונותן הוראות טקטיות לרוכביו בקשר אלחוטי ובעל-פה.
דומסטיק (Domestique)
בכל קבוצה יש כוכבים וגם כאלו שעושים את העבודה השחורה עבור הכוכבים: מביאים את המים שלהם (לכן הם נקראים גם "מביאי המים"), חוסמים את האויר עבורם, קופצים לשמור על התקפות של קבוצות אחרות ואם צריך גם נותנים לכוכב גלגל או אפילו את אופניהם כדי שזה לא יפסיד זמן. כיום, בשל צמצום הפערים בין הרוכבים, יש דומסטיק'ס רבים שמנצחים בתחרויות ואף הופכים לכוכבים בעצמם. דוגמא טובה לכך הוא אנדראה טאפי מקבוצת מאפיי.

^ה. הרים, מטפסי
הרוכבים המצטיינים ברכיבה בהרים הם בדרך-כלל רזים מאד וקטנים בגופם. משקלם הזעיר מקל עליהם בטיפוס. דוגמא טובה לכך הוא מארקו פנטאני האיטלקי מקבוצת מרקטון אונו, 1:70 מ' ו55- ק"ג.
הרים, אופני
עבור רוכבי הכביש זוהי אופנה חולפת (למרות שרוב המקצוענים רוכבים להנאתם גם על אופני הרים).
התקפה - רוכב אחד או מספר רוכבים יתקפו את הפלוטון בניסיון לגנוב ניצחון במרוץ. בדרך כלל יאפשרו להם לצבור פער לא קטן עד שיתחילו לרדוף אחריהם ברצינות. ברוב המקרים הבורחים ייתפסו, אך המעטים שיצליחו ויזכו בתהילה יגרמו לכך שבכל מרוץ יהיו התקפות.

^ו. וולודרום
זהו האיצטדיון בו נערכות תחרויות אופנים, בעל מסלול משופע. חלק מרוכבי הכביש נוטלים חלק גם במרוצים בוולדרום בחורף, וחלק מהמרוצים המפורסמים ביותר מסתיימים באצטדיון שכזה (פארי-רובא, האליפות של ציריך ובעבר גם קטעים שונים בטור דה-פראנס).
Vélo
אופנים בצרפתית, קיצור של Vélocipède. שם נוסף: Bicyclette.

^ז. ז'יטאן
לא הסיגריות, האופנים הקלאסיות הצרפתיות, שעליהם רכבו גדולים כמו ז'אק אנקטיל הצרפתי (זכה לראשונה בחמש תחרויות טור דה-פראנס), ברנאר הינו (השלישי שחזר על ההישג) ולוראן פיניון. כיום החברה מספקת את האופנים לקבוצה הצרפתית לה פראנסז דה ז'ו. אופנים קלאסיות אחרות הן קולנאגו (של קבוצות מאפיי וראבובנק), ביאנקי (מארקרטן אונו) ופינארלו (טלקום ובאנסטו). כל הקבוצות הללו עברו מייצור של אופנים בעלי שלדות פלדה לרכיבים מתקדמים יותר.

^ח. החולצה הצהובה/וורודה/ירוקה/לבנה עם נקודות אדומות... במרוצים בני מספר ימים, מרוצי קטעים, לובשים המובילים בקטגוריות השונות חולצות בצבעים שונים המבדילות אותם מהרוכבים האחרים. המנהג החל בטור דה-פראנס של 1919 בו לבש לראשונה המוביל את החולצה הצהובה
(Maillot Jaune). בכל מרוץ חולצת המוביל היא בצבע שונה: בג'ירו האיטלקי (המרוץ השני בחשיבותו בעולם) צבעה וורוד, גם כאן בשל צבע דפיו של העיתון נותן החסות. החולצה הירוקה בטור דה-פראנס ניתנת למאיץ (ספרינטר) אשר מצליח לצבור את מירב הנקודות בספרינטים במהלך המרוץ ובדרוג הסופי בכל קטע. החולה הלבנה עם הנקודות האדומות ניתנת למטפס ההרים הטוב ביותר ואילו החולצה הלבנה לרוכב הצעיר (מתחת לגיל 23) בעל הזמן הטוב ביותר.

^ט. טור דה-פראנס
המרוץ החשוב ביותר בעולם וארוע הספורט הקשה ביותר. נערך מאז 1903, עם הפסקות לשתי מלחמות העולם. כיום נמשך שלושה שבועות, לאורך של כ-3,600 ק"מ.
טיפוסי
כינויים של האוהדים האיטלקיים המטורפים על אופנים ועל כוכביהם.

^י. ישראל
??? (אפשר להזכיר אותה בכתבה על מרוצי כביש?)

^כ. כסף - למרות שרכיבה על אופנים היא אחת הדרכים הקשות ביותר לפרנסה, המשכורות במקצוע אינן גבוהות. נכון שלאנס ארמסטרונג ירוויח כ-7 מיליון דולר השנה מפרסומות בעיקר (משכורתו היא רק כשני מיליון דולר), אך רוב המקצוענים יעבדו תמורת משכורת של שחקן ליגה לאומית בישראל (בכדורסל). את הכסף שהמנצח זוכה בו בטור דה-פראנס הוא מחלק בין חברי קבוצתו. המשכורות הנמוכות לא מספיקות להבטיח את עתידם של הרוכבים לאחר פרישתם. חלקם הקטן ימצא את דרכו לזירת המרוצים, חלקם יפתח חנויות אופנים והשאר ינסו להחזיק מעמד כמו כל אדם אחר.

^ל. לאנטרן רוז'
"הפנס האדום", הכינוי של הרוכב הנמצא במקום האחרו